אכן, בחפץ חיים על התורה:
"זכורני בחורף שנת תרע"ח כשספרו לחפץ חיים על אודות השמחה שפשטה בבתי ישראל בגלל הצהרת בלפור, פרץ הח"ח בבכי ואמר לשמחה מה זו עושה? הקב"ה הבטיח לנו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" הרי זה שטר בטוח שהקב"ה יפרע אותו בזמנו. לבסוף באים אנשים ומודים רק על חלק קטן שבשטר זה של הקב"ה והכל שמחים בהצהרה הזאת ורואים בה כעין גאולה... מסתפקים במועט... ליותר הם לא מחכים... אוי מה היה לנו, והמשיך לבכות. ופעם הקריאו לפניו מאמר בעיתון, שבו הביע אחד המשכילים תקותו שסוף סוף ארץ ישראל תהיה עצמאית כמו מדינת בולגריה שקמה על חורבות המדינה הטורקית. הח"ח פרץ בבכי ואמר, היתכן הדבר? אלף ושמונה מאות שנה אנו סובלים, דמנו נשפך כמים, מרבים אנו בתפילה ותחנונים להחלץ מעול הגלות, וכאן מסתפקים המה במועט ושכחו לגמרי את היעודים של נביאינו והבטחת תורתנו הקדושה הרי דבר אחד לא ישוב ריקם." (חפץ חיים על התורה הערות מעשי למלך על פרשת בא הערה א)