שאלה לי לכבודו...
בתור מתנחל לשעבר מעיד אני עלי שמים וארץ, שמהכרות אישית שלי עם מתנחלים רבים אשר פרקו מעליהם עול מצוות במלוא מובן המילה, כולם נשארו נאמנים למה שאתה מגדיל "האמונות הפרטיות" שלהם. כולם נשארו נאמנים לדעותיהם הימניות, לישראליותם, לציוניותם, ללאומיותם, רבים מהם נאבקו עד זוב דם כדי להגיע ליחידות המובחרות ביותר בצה"ל. וראה איזה פלא, בכל הקשור לתורה ומצוות בעניינים שאינם קשורים באופן כזה אוחר ל"אמונות הפרטיות" שלהם, לא נשאר ולו צנצנת המן.
אם כן נשאלת השאלה: אם המקור לאותם "אמונות פרטיות" הוא התורה הקדושה, מדוע נוצרים הם בנפשם רק את אותם "אמונות פרטיות", ומשליכים מאחורי גוום את כל מה שלא בכללם? למה את ה"מצוה" הזאת כן, ואת כל המצוות לא? מדוע החינוך ל"אמונות הפרטיות" הצליח, ואילו החינוך ל"אמונות הכלליות" נכשל?
ועל זה הדרך, תשאל את עצמך, אם אותם "אמונות פרטיות" מקורם בתורה, מדוע צריך להוסיף להגדרה "דתי" את ההגדרה "לאומי"? או "ציוני"? אם הציונות והלאומיות נכללים בדת משה וישראל, מדוע לא מספיקה ההגדרה – "דתי"?