עיקרי האמונה
לגבי הדברים המיוחסים לר' חיים מבריסק, שגם מי שאינו יודע את כל י"ג עיקרי האמונה מחמת אונס חשוב אפיקורס, יש להבהיר כדלהלן:
א. בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' קפז, בסוף התשובה, כתוב:
ולא מצאתי טעם לפוטרו מן העונש זולת מפני שהוא טועה בעיונו ותקנתו קלקלתו. ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר. והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו. ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו. והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור.
הרי לנו שהרדב"ז בשום אופן לא הסכים עם מה שמפורסם בשם ר' חיים.
ב. יעיין נא כל המעוניין בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' שנו וייווכח לדעת שאף הוא, כרדב"ז, לא הסכים בשום פנים עם המפורסם בשם ר' חיים.
ג. בקובץ מאמרים של ר' אלחנן וסרמן הי"ד מביא בשם ר' חיים את הרעיון הנ"ל, אבל לא לגבי כל י"ג עיקרים, אלא רק לגבי הדברים הידועים והמפורסמים, דהיינו מציאות השם ותורה משמים (הוא מזכיר גם את האמונה בביאת המשיח). לא נראה שם שעלה על דעת ר' אלחנן שר' חיים סבר שמי שלא יודע למשל את מה שמפרט הרמב"ם בעיקר השני לגבי האמונה באחדות השם (מעבר לכך שאין שתי רשויות) הוא אפיקורס.
ד. מקום שבו כן מובאים דברי ר' חיים כפי שהובאו בדברי ג. שבח, אלו ספרי משמר הלוי, של הרמ"מ שולזינגר.
בספרו על מסכת מגילה סי' ה הוא מאריך בעניין זה וטוען שזו שיטת הרמב"ם אליבא דר' חיים.
כאמור, הרדב"ז והחת"ס לא סברו כך, והם גם לא סברו שזו שיטת הרמב"ם, שאל"כ היו מציינים זאת. ולפי מה שכתב ר' אלחנן, ספק האם ר' חיים באמת אמר את הדברים כפי שהם מופיעים במשמר הלוי.