מאורעות תרפט, מה שלא מלמדים אצל הצה"ד:
הקונטרס השטן הבוחר בירושלים
"שנאת חינם" על שלא מוחים!
מתוך הקונטרס:
"רגילים לומר, כי ערבי חברון היו מתחילתן רוצחים צמאי דם וכו', ובכך התנפלו על היהודים, אמנם לא כך היה מעשה, הן אמת כי גוים הם גוים, אבל עובדא היא כי היו אנשים ידידים, גרו יחד עם היהודים בשלום ושלוה. לדוגמא עד כמה היה השלוה והמנוחה, הנה מאחורי חברון היה עץ ישן שהיו אומרים שמקובל ששם קיבל אברהם אבינו את המלאכים (עיין חוט המשולש), ומדי פעם הייתי יוצא לשאוף אויר והייתי הולך לשם לבדי. בדרך היו בתים ערביים בודדים וכו', והייתי פוגש ערבים בדרך והללו היו מנפנפים לי לשלום וכדומה. חברי ואנשי המקום ידוע שאני הולך לשם, ולא עלה על דעת איש לעוררי כי מסוכן הוא הדבר. אלא שכך היה מעשה, הציונים הרשעים מפקירי דם ישראל, כעתה כן אז, התחילו בתעמולה כי הכותל המערבי הוא מורשה לאומית יהודית, אף התאגדו לעשות שם מקום קבוע לתפלה וכו', אף שאינם מתפללים ואין להם עם מקומות הקדושה ולא כלום, אך כדי להתגרות עם הערבים שהיו מוחזקים במקום מעל לאלף שנה, כי מפני חטאינו גלינו מארצינו, עשו הציונים תעמולה גדולה בענין.
מרן הגאון רבי יוסף חיים זונענפעלד זצ"ל התחנן בענין שלא לעורר שנאת הערבים, אשר גם עד הנה מרשים ליהודים להתפלל. אמנם ללא הועיל, וביום תשעה באב המשיכו הציונים כמנהגם בהפגנת הנוער הציוני נגד העם הערבי ע"י כותל המערבי, והביאו את רבם הציוני קוק לנאום בפניהם, בהסיתו את העם, ובסיימו את דבריו בהכרזה בקול רם: "שמע ישראל הכותל כותלינו הכותל אחד" עפ"ל. מאז החלו השייכות בין היהודים לערבים להדרדר, ואח"כ הגיעו בחורים ציונים פרוצים רכובים על בייזיק'עס וכדו' עם כלי זיין בידיהם ומסתובבים הלוך ושוב בחוצות חברון, ומתגרים בערבים. בני הישיבה נחרדו למראה עיניהם, והגאון רבי משה מרדכי זצ"ל ראש הישיבה שלח לקרוא להם, ומאנו לבוא, עד שהלך הוא אליהם והתחנן על נפשו שישובו למקומם ולא יעוררו את חמת הערבים יותר, אמנם הרשעים השחצנים בדידהו בטעם כי באו להגן על היהודים. ובכך נתחממה הרוחות, עד אשר נתקבצו הערבים מכל הסביבה לדרוש נפשות רח"ל. כמובן שהפרוצים הנ"ל שבאו "להגן", ברחו על נפשם, הותירם את בני הישיבה ואנשי העיר טרף לשיניהם של אלו אשר הם שיסו בם, וביום חרון אף השם נשפך דם נקי, תלמידי חכמים צדיקים וקדושים הוגי בתורה, ושאר אנשי העיר. אני עצמי הסתתרתי בדירה שהיתה שכורה מערבי, וגם לשם הגיעו הערבים כי ידעו כי היא שכורה ליהודים, אלא שלא כל הערבים היו ידם במעל, והערבי בעל המקום עמד בכח מול הרוצחים וגם סיכן את עצמו בזה, וכך ניצלתי ברחמי שמים, על סימן שנותר לי ממכה שקבלתי ביד מהערבים, הנני רגיל לומר: "זה מה שספגתי מהציונים, כי הם הם אשר הביאו את כל הצרה" ה"י.