לא הבנתי עד תום
בעז"ה
אתחיל דווקא בדיון בראשונים. אצטט את המקורות כדי שדברי יהיו ברורים. במסכת סנהדרין הגמ' דנה בעניין פרשת המלך (יש מחלוקת בפרשנים על איזו פרשת המלך מדובר, אם על משפט המלך שבשמואל או על דין המלכת מלך המופיע בספר דברים. לא ברור שזה מתייחס לפרשת המלך בתורה, אך אין זה מענייננו), ובשאלה האם מלך מותר בדברים הנזכרים שם או לא. לדעה הסוברת שמלך מותר בו, תוס' מקשים מדוע נענש אחאב על לוקחו את כרם נבות? ואלו דבריו:
מלך מותר וכו' - תימה למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו ועוד דבפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) קאמר דדוד שאל אם היה יכול להחליף גדישין של שעורין מישראל לתת בפני בהמתו וי"ל דבפרשת המלך כתיב (שמואל א ח) יקח ונתן לעבדיו ולא לעצמו ועוד י"ל דבחנם היה יכול ליקח אם היה רוצה אבל כשהיה שואל אחאב שימכרו לו חשב נבות שרשות בידו לומר לא אמכור ועי"ל דנענש לפי ששאל הכרם לעשות ע"ז דכתיב (מלכים א כא) והיה לי לגן ירק כמו המתקדשים והמטהרים אל הגנות (ישעיה סו) והנקדן תירץ דאינו מותר רק בשדות הרחוקים מן העיר דלא מעלי כל כך אבל כרם נבות היה אצל היכל אחאב בשומרון ועי"ל דדוקא בשדה מקנה אבל שדה אחוזה שירש מאבותיו לא כמו שהשיב נבות חלילה לי מתתי נחלת אבותי לך אי נמי דפרשת המלך לא נאמרה רק על המלך שנמלך על כל ישראל ויהודה ומאת המקום ואחאב לא מלך על יהודה וגם לא מלך מאת המקום.
אבל ליכא למימר דלא המליכו לאחאב מן השמיים, אדרבה הווה מורד במלכות בית דוד שהייתה קיימת באותה שעה, שהרי השי"ת קרע הממלכה מבית דוד רק משבט יהודה לבדו, וכל מלך שהמליכוהו עשרת השבטים עליהם דין מלך יש לו לכל דבר.
הוא כותב מפורשות שאחאב הומלך מן השמיים, אך לא מפנה לדברי חז"ל בספרי. לכאורה עולה מדבריו שמאחר והמליכוהו עשרת השבטים עליהם, הרי הדבר נחשב כאילו הומלך מן השמיים.
וכן הבין דבריו בעל מרגליות הים עמ"ס סנהדרין (ע"ש בדף כ, ב), והקשה עליו ממאמר חז"ל הנ"ל בספרי שצריך דווקא נביא שימליך את המלך. אך מדבריו משמע כי כך דעת הר"ן - שאם המליכוהו עשרת השבטים הוא בכלל הומלך מן השמיים (ובדומה לכך כתב הרמב"ן בפירושו על התורה עה"פ "שום תשים עליך מלך" בדעתו בדרך הפשט).
כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך, וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו, אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל.
על כך כותב הרדב"ז:
והאי מלך היינו שהומלך על פי נביא או שהסכימו עליו כל ישראל אבל אם קם איש אחד ומלך על ישראל בחזקה אין ישראל חייבין לשמוע אליו והממרה את פיו לא נקרא מורד במלכות: