שליחת תגובה להודעה בפורום

 הרבה דברים השתנו מאז ונוספו עוד חידושים כך שאי אפשר לקחת רק פרט אחד בודד ולדון בו.

באותם זמנים קדומים היו אולי מעטים שהקדישו את כל ימיהם ללימוד באופן רשמי בישיבה אך כל שאר הגברים, הגם שעסקו במקצועות שונים לפרנסתם, קבעו עתים לתורה, כל אחד על פי רמתו, אם "בחברות ש"ס" או "חברות עין יעקב" או "חברות תהלים". רבים היו קמים עוד לפני עלות השחר ללמוד לפני יציאתם לעבודה ועוד יותר רבים היו מקדישים ללימוד את השעות שלאחר העבודה ועד שעה מאוחרת. ואפשר לקרוא על כך עדויות מכל רחבי העולם היהודי בין במזרח ובין במערב. ולא נדיר היה למצוא "בעלי בתים" שנראו פשוטים שבעצם התגלה כי היו תלמידי חכמים עצומים.

 כמו כן לא התקיים באותה הנוהג של 8 שעות עבודה (או יותר) למשרה מלאה כמו שמקובל היום, כך שכל בעל מלאכה היה יכול להחליט כמה שעות להקדיש בכל יום לעבודתו ואת שאר שעות היום הקדיש ללימוד התורה כאוות נפשו. דבר שאינו אפשרי כמעט היום למי שמעוניין לעבוד.

 נוסף לכך גם האנשים אתם התחכך העובד, הן חבריו לעבודה והן קהל הלקוחות היו פחות או יותר כולם שומרי מצוות ובעלי יראת שמים שלא היה חשש להמצאות ארוכת טווח במחיצתם ולקבלת השפעה רוחנית קלוקלת מהם (מן הגויים שמרו מרחק והיחסים אתם היו כמעט רק על בסיס עסקי ולא חברתי), מה שאינו קיים היום מחוץ לישיבות וכיוצא בזה.

 נוספו לכך הפיתויים הקשים המתווספים בימינו חדשים לבקרים אשר קשה לא להיגרר אחריהם בלא המגן של לימוד התורה באינטנסיביות.

 כך שלא ב"התחרדות" חדשה עסקינן אלא בנסיונות שמירה על הקיים הרוחני בעם ישראל בהתאם לשינויים החלים במציאות המשתנה בכל דור ודור ונסיונות של החזרת עטרה ליושנה כפי שהיתה אך לפני מספר דורות מועט.