לנתי
הרמב"ן מדבר על המצווה שנצטוו ישראל טרם כניסתם לארץ - לרשת את הארץ. כידוע לך בא"י גרו אז שבעה עמים, אחד מהם - הגרגשי - פנה והלך לאפריקה והגבעונים השלימו. מלבד אלו, בכל השאר נאלצו ישראל להלחם, ועשו זאת מכח הציווי שעליו מדבר הרמב"ן. תמהני איך עולה על דעתך לומר שאין כוונת הרמב"ן גם לכיבוש ע"י מלחמה במקרה הצורך. הלא על כך נצטוו ישראל ועל כך בדיוק מדבר הרמב"ן. הרמב"ן גם כותב שזוהי שהחכמים קורין אותה מלחמת מצוה. אפשר לקרוא 'מלחמת מצוה' להתיישבות בעלמא ללא מלחמה??
עתה לגופם של נימוקיך:
א. במהדורות ספר המצוות בהן עיינתי (מוסד הרב קוק, רמב"ם פרנקל) לא מצאתי זכר לאורים ותומים. האם במהדורה שבידך המצב שונה? ואפילו אם כן, איך זה קשור לעניינינו?
ב. אין מצוה לחפש מלחמה בכוח. אם הארץ פנויה ואין צורך להילחם, מה טוב ומה נעים. הצורך להלחם הוא אכן רק כאשר נתקלים בהתנגדות.
ג. הרמב"ן עוסק בבירור המצוה מן התורה של כיבוש הארץ. השבועה שלא למרוד באומות היא גורם חיצוני המעכב את קיום המצוה ואין לה שום קשר לגוף המצוה, ולכן לא היה על הרמב"ן להזכיר אותה.
כיוצא בדבר, הרמב"ם כתב הלכות בית הבחירה, שם הוא מדבר על המצוה לבנות את ביהמ"ק ומפרט איך לעשות זאת בפועל. הרמב"ם כמובן לא בא ללמד הסטוריה, אלא ללמד מכאן ולהבא - מה ואיך לעשות. נשאלת השאלה - הלא אין מרידה באומות גדולה יותר מבנין ביהמ"ק. ברור לכל בר דעת מה תהיה דעת העולם על הריסת מסגד כיפת הסלע ובנית ביהמ"ק במקומו, אלו מהומות יפרצו וכמה דם ישפך. אם כן מדוע לא סייג הרמב"ם את דבריו, וכתב שהם רק במקרה של הסכמת האמות, או רק לאחר ביאת המשיח? (וכמובן שאין לומר שסמך על מה שכתב באיגרת תימן, שנכתבה אחרי ספר משנה תורה). התשובה היא שהרמב"ם עסק שם בהלכות בית הבחירה והלכות אלו הוא מברר, השבועות הן עניין בפני עצמו ואינן קשורות להלכות בית הבחירה.
כך גם הרמב"ן המדבר על תרי"ג מצוות שאחת מהן היא כיבוש הארץ אינו צריך להזכיר את השבועות.
לגבי ה'נ.ב.' מי הם החולקים על הרמב"ן? הרמב"ם השמיט מצוה זו, ושיטתו טעונה בירור, הלא נצטוינו עליה בתורה ומדוע לחשוב שבטלה, ואמנם המגילת אסתר יישב את שיטתו אבל כבר הקשו עליו רבים ודבריו טעונים ביאור. ראה פאת השלחן סי' א ס"ק ד.