כיבוש א"י
תודה.
וזה דבר השאלה:
נאמר בספר שופטים (יא) על יפתח, שכאשר מלך עמון תבע את השטח שכבשו ישראל מסיחון, שהיה שייך קודם לכן לעמון, לא נעתרו לו ישראל, ויפתח יצא על כך למלחמה.
לא מוזכר שם שיצאו למלחמה ע"פ נביא (שא"כ לא הייתה לי שאלה), והמשמעות היא שזה הצעד המובן והטבעי.
ולכאורה דבר זה פשוט מסברא, שהלא ישראל נצטוו לכבוש את הארץ, וכך עשו בימי יהושע ואחריו, ואין כל סיבה שיוותרו למלך עמון על שטח המגיע להם ע"פ ה'. אדרבה, הם מצווים ועומדים, מכח הציווי הקדום - הכתוב בתורה, להלחם ולכבוש את הארץ.
אע"פ שבמלחמה בד"כ גם מהצד המנצח נשפך דם ונהרגים אנשים, לא הייתה שם הו"א לוותר למלך עמון בגלל פיקוח נפש, כי על דבר זה עצמו - יציאה למלחמה בשביל כיבוש - נצטווינו.
השאלה היא מה נשתנה הזמן הזה מן הימים ההם?
מדוע, לדעת הרב שך, צריכה המדינה להחזיר שטחים עבור שלום?
האם הסיבה היא בגלל שהמדינה חילונית ולכן אין לה סייעתא דשמיא במלחמה כזו? או אולי השלוש שבועות הם הסיבה, דהיינו שכל זמן שאנו בגלות אין לנו זכות להלחם ולכבוש?
אבל גם כאן, השבועה הרלוונטית היא - שלא ימרדו באומות, וכמדומני שבעניין זה חלוקים רבים מגדולי ישראל, ובתוכם הרב שך, עם האדמו"ר מסאטמר, דהיינו שכיון שהיתה הסכמת האומות על הקמת המדינה, שוב אין כאן מרידה.
אודה מאד אם תאיר את עיני בסוגיא זו.