אכן, צריך הרבה דעת..
לעשות חילוק גדול בין הארת פניו של הקב"ה אלינו, ובין מה שעשו רשעי עמנו עם הארת פנים זו. וכבר יש על זה קינה שלמה בקינות לתשעה באב "לך ה' הצדקה [בירידת המן] ולנו בושת הפנים [על שהקרבנו ממנו לעגל]". ורבים מפשוטי עמנו טעו והטעו מחמת שלא ידעו לעשות חילוק זה, וחשבו שבהכרח צריך להיות להארת פנים הזו ביטוי למעשה, ועל כן אמרו שהמדינה היא 'ראשית...' ו'יסוד כסא...' וכו' וכו'.
מי שיש בו דעת, יודע שלא להתעלם מהארת פני השי"ת, גם אם בעוונותינו הרבים איננו רואים ממנה שום דבר מעשי, אך כל מעשה ה' קיימים לנצח.
אולי יהיו כאלו שיכעסו על ההשוואה, אך חז"ל הורו לנו לציין את חזרת מלכות בית חשמונאי לישראל, למרות שאחריתה של מלכות זו היתה חורבן בית שני. והטעם הוא, לא משום שעצם המושג של שלטון יהודי הוא דבר טוב [כמו שטועה שלמה אבינר], אלא משום שהארת פנים של הקב"ה הוא דבר נצחי ואינה תלויה בביטוי שלה למעשה.