גם במצוות שמירת הלשון ניתנו פרטי הדינים
ישנו סיפור ידוע על גביר שאירח בליל שבת בביתו מספר אורחים לסעודה. לפתע גילה כי אזל היין בקנקנים המונחים על השולחן. הוא אחז נר בידו והורה למשרתו הגוי ליטול קנקן אחד ולרדת עמו למרתף כדי להביא משם יין נוסף מן החבית.
אחד האורחים טען כנגדו כי אילו היה הוא נוטל את הקנקן ומביא את היין ואילו המשרת הגוי היה אוחז בנר היה הדבר פחות חמור מבחינה הלכתית כי היין לא היה הופך ליין נסך עקב מגע הגוי והוא היהודי לא היה נכשל בטלטול הנר הדולק בשבת (לא נדון כעת בנושא האם מותר לגוי לטלטל את הנר עבור היהודי).
לידיעתכם גם במצוות שמירת הלשון יש פרטי הדינים למעשה שניתנו לנו ומי שאינו מברר ולומד אותם בספרי ההלכה של שמירת הלשון שיצאו לרוב בימינו יכול להגיע, בדומה למשל שבסיפור דלעיל, למצב שינהג היפך ההלכה ודעת תורה וידון לכף חובה וידבר לשון הרע על מי שהוא חייב לדון לכף זכות ולהיפך ידון לכף זכות וישבח ויפאר את מי שלפי ההלכה צריך לדון לכף חובה ולגנות.
כך הגענו למצב שבחוגים הד"לים מכבדים את הרשעים ומחפשים כל זיק של זכות שיכולים על מעשיהם הנלוזים ואם למרות כל המאמצים לא מצליחים, אזי טוענים שלא הם (בן גוריון ושו"ת) אלה שפעלו למעשה את כל הרשעה הזו הקשורה להקמת מדינה שלא על פי דרך התורה, אלא שזה בעצם פעלו של הקב"ה שהוא עושה כל הנעשה בעולם. ואילו כלפי החרדים ש"גרמו" לדעתם להתנתקות שוכחים הם את הקב"ה עושה כל הנעשה בעולם ולא פוסקים הם מהאשמותיהם המוטחים כלפי הציבור ה"גרוע" (כך הוא הרושם המתקבל מדבריהם) ביותר בעם ישראל.
אנא פתחו ועיינו בספר הלכות שמירת הלשון כלשהו ותגלו דברים שיפתיעו אתכם בנושא זה למעשה - את מי לדון לכף זכות ולהיפך.