כמה הערות
לגבי מה שכתבת: העובדה שהמרגלים היו רשעים סוף כל סוף לא מורידה מגדולתם הרוחנית.
ראה שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן יד
הנה חטא המרגלים הרי מפורש בגמרא בערכין דף ט"ו אר"ח בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה דכתיב כי חזק הוא ממנו כביכול בעה"ב אין יכול להוציא כליו משם, וכן מפורש ברש"י בפירוש החומש על פסוק זה שכתב כלפי מעלה אמרו, ואין לך פרהסיא גדולה מזו שאמרו זה לכל ישראל וגם בפני משה ואהרן. וגם לא רק שכפרו בעצמן ביכולת הקב"ה שהוא מינות וכפירה בתורה, אלא גם הסיתו והדיחו את ישראל לכפור ביכולת הקב"ה. הא ודאי בלא כפירה ביכולת השי"ת לא היה שייך כלל לומר מה שאמרו לא נוכל לעלות אל העם, דאף אם היו כולם ענקים וגבורים משונים הרי אינם כלום נגד יכולת השי"ת, ומתחלת ההבטחה לא אמר השי"ת שיכבשו את הארץ בדרך הטבע אלא שלא כדרך הטבע אף בפ' תשא אחר חטא העגל, וא"כ בהכרח שכפרו ביכולת השי"ת ובהבטחתו, ולכפירה הסיתו והדיחו את ישראל בחוצפא כזו נגד משה ואהרן, וכי יש כופרים גדולים מהם.
ונמצא שודאי היו רשעים גמורים בכפירה ביכולת השי"ת ובהבטחתו, וגם בהסתה והדחה שאין ללמד עליהם זכות כדין מסית ומדיח על חטאם.
ובעצם אין כוונת הבית יוסף שנחשבו בתשובתם צדיקים שלכן מתענין על מיתתם, דהא מאחר דלא קבל השי"ת את תשובתם הרי פסק השי"ת הרוצה והמקבל תשובה דאין תשובתם כלום, וממילא הם רשעים אף אחר ששבו, כי אף אם היו שבים בתשובה גמורה והיה השי"ת מקבל תשובתם נמי לא היו בכלל צדיקים להתענות ביום מיתתן, דאף בעלי תשובה מאהבה שזדונותיהן נעשו להם כזכיות כדאמר ר"ל ביומא דף פ"ו, נמי לא שייך להתענות על מיתתן שאף על צדיקים גמורים אין מתענין אלא על שנמנו בסימן תק"פ מבה"ג שאין דוגמתן וגם מעוד טעמים, ובפרט על בעלי תשובה מע"ז ומכפירה וחלול ה' ברבים שמד' חלוקי כפרה שאר"ח בן עזריה משום ר' ישמעאל (ביומא שם דף פ"ו) אין כח בתשובה לרצות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנמצא שהמיתה הוא טובתן שלא שייך להתענות, אלא התענית היא על שלא נתקבלה תשובתם כמפורש בלשון הב"י שכתב ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן, היינו שנדע שאיכא חטאים גדולים שהתשובה אינה מתקבלת ונדע גודל עונשי החוטאים.
לגבי מה שכתבת: כי אין להשוות כלל בין דורנו לדורם.
דבר פשוט הוא כמבואר במס' סנהדרין דף קב עמ' ב בההוא עובדא דרב אשי ומנשה,ובעוד הרבה מקומות.
וכבר הובאו פה במאמר את דברי הג"ר יצחק הוטנר ז"ל בענין הזהירות בצורת הלימוד של דברי ימי ישראל: "כבר נקבעה הדעה בבית מדרשנו, כי מכיון שישראל ואורייתא חד הוא, ממילא, כשם שבתורה עצמה נמצא אופן של גילוי פנים בתורה שלא כהלכה; כמו כן גם בדברי הימים של ישראל, שפיר יתכן גילוי פנים שלא כהלכה. ואדרבה, הלא כל לומד גמרא יודע, את ההבדל בין לימוד מסכתא שיש עליה פירוש רש"י, ובין לימוד אותן מסכתות שאין עליהן פירוש רש"י. מבלי רש"י אנו מגששים כעור המטייל בשוק בלי מורה דרך, אשר כשלונו בטוח, ונפילתו ודאית. ואם כן, הגע בעצמך, מה נאמר ומה נדבר בדברי ימי ישראל, אשר כל תקופה היא סוגיא שלמה סבוכה ומסובכת, עם מקורות יניקה מלמטה, וטללי שמים מעל. וכל זה מבלי פירושו של רש"י! ומה גדולה הסכנה, ומה רבו המכשולים והנפילות. וכבר אמרנו, שהמכשלה והנפילות בהבנת תקופה בדברי ימי ישראל, הן כגילוי פנים בתורה שלא כהלכה. ישראל ואורייתא חד הוא".("פחד יצחק"-אגרות וכתבים, עמ' קס"ב, אגרת פ"ו, נדפס גם ב"תולדות עם עולם" חלק ג' להרב שלמה רוטנברג,ירושלים, התשל"ט).
ראוי לציין כי אחת הבעיות הקשות של הסברת דעת התורה כלפי הציונות לצבור הדתי לאומי היא העובדה שאת ההיסטוריה של המאורעות הקשורים לסוגיא זו הם מכירים דרך מבט חילוני מובהק של ספרי ההיסטוריה החילוניים הכפרניים הנלמדים בישיבות התיכוניות והאולפנות בכל הארץ.