הבהרה בענין המרגלים
אחרי שבעל האגרות משה מבאר (בשו"ת,או"ח חלק ג,סימן יד) את תירוץ הב"י ואת תירוץ הב"ח (בטור או"ח סימן תק"פ) על הקושיא שהיה ראוי לעשות שמחה ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ כש"נ 'באבוד רשעים רינה'.הוא מתמה על התירוץ הנוסף של המג"א ,וזה לשונו:
"ומש"כ המג"א בסק"ב בשם השל"ה שהיו צדיקים, לא מובן כלל דהא אף אם הוא כן לא מתורץ טעם התענית, ולא היה לו לדחוק נגד פשטות דברי חז"ל שלא הוזכר ששבו בתשובה"
אבל לפני ש[לדעת השל"ה] חזרו בתשובה פשוט שנקראו רשעים כמו שכותב השל"ה בעצמו (בפרשת שלח):
המרגלים הם כת רשעים שברדפם אחרי הכבוד הלכו מעבירה לעבירה עד שכחשו בה',כי חששו שבא"י יחזרו נחשון בן עמינדב וחבריו, שהיו צדיקים מהם,לנשיאות.ולכן הפחידו את ישראל כי הם אינם ראוים לארץ שבקדושתה ארץ אוכלת יושביה היא המקיאה מתוכה את הרעים, אך ראויה היא לכנענים הטובים מהם.
ועל כן את ישראל הרשיעו,ברמזם על חטאם ששאלו היש ה' בקרבינו אם אין ע"י שהזכירו בדבריהם את עמלק,והצדיקו את הכנענים כאנשי בעלי מדות טובות {וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות} שהרי לא פגעו בהם אף כי לא נראו בעיניהם אלא כחגבים..
כמה דומים להם אלו שבימינו שאף הם הופכים את הצדיקים לרשעים ואת הרשעים לצדיקים..