נערך על ידי הרב

אם נשרטט את גבולות המחנה הדתי הציוני, נוכל להגדיר את המשותף. הגבול מצד אחד הוא המחנה החרדי, המתבדל לעצמו, ומצד שני - אלו שמכנים את עצמם כלא דתיים. ומכלל לאו אתה שומע הן. לאמור, כל מי שמגדיר את עצמו דתי לא חרדי הוא בכלל המחנה הציוני-דתי (כי למיטב הבנתי אין ציבור דתי שאינו חרדי וגם אינו ציוני).
הווה אומר, הציונות הדתית גבולותיה ממימד ועד כהנא, מהר המור ועד הישיבה בראשותו של הרב שרלו.
כל המחנה הזה מאמין בד' ובתורתו.
כל המחנה הזה רואה בתקומת מדינת ישראל מהלך אלוקי, שלב גדול בתהליך הגאולה.
כל המחנה הזה שואף לחיזוקה והצלחתה של המדינה בכל המובנים.
כל המחנה הזה שואף להיותה של ישראל מדינה יהודית של כל העם היהודי בכל הארץ, הקוראת בשם ד' אלוקי ישראל ומונהגת על פי התורה בשלמותה.
יש חילוקי דעות לגבי הדרך אל המטרה, אך המטרה הכללית משותפת. יש דגשים שונים במטרה עצמה, אך המטרה הכללית מוסכמת על כל המחנה הציוני הדתי.
כולם שולחים את ילדיהם למוסדות החינוך של הציונות הדתית: תלמודי תורה ציוניים, בתי ספר תורניים ודתיים, ישיבות, אולפנות ותיכונים דתיים".

 

אולי אפשר להגדיר את המשותף של כל הזרמים הללו - כל ההולכים בדרכו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. דרכו של מרן הרב היתה גדולה ורחבה מאוד. יש המדגישים חלק אחד מדרכו ויש המדגישים חלק אחר. הרב היה גם דתי מאוד, גם לאומי מאוד, גם אומני מאוד, גם שמרן וגם חדשן..."