שליחת תגובה להודעה בפורום

כי  גם כשיש צורך לפעול במצב מורכב באופן שתהיה תועלת מחד גיסא והפסד כלשהו מאידך גיסא צריך לומר חבל על כל הפסד ולו הקטן ביותר...

חז"ל חייבו את העומד על שפת הנהר ורואה אשה טובעת שחייב להצילה על אף שמדובר כאן בהיחשפות למראה לא צנוע ואם אינו עושה כן מחמת שמירת עיניו הרי הוא חסיד שוטה. אך אם לאחר שהצילה שמח על מה ש"זכו" לראות עיניו אזי איננו חסיד שוטה כי אם שוטה ורשע ללא שמץ של חסידות...

לגבי המאמר שציינת הוא אינו מדבר על הרצי"ה קוק אלא על תלמידו של אביו הרמ"צ נריה. ואסביר לך מה ההבדל. דעת תורה לא נקבעת על פי התנהגות הגדול במצב המורכב אלא עפ"י המושכל המופשט העולה מכל סוגיא וסוגיא למעשה ואשתמש שוב בדוגמא שאתה פתחתי תשובה זו. דעת תורה באשר להסתכלות בנשים לא תיקבע מהמורכבות של "הרואה אשה טובעת בנהר" אלא מדברי חז"ל במקומות רבים המזהירים מפני הסתכלות באצבע של אשה ואפילו בבגדי צבעונין שלה השטוחין על הכתל. למרות הלימוד המופשט ייתכן ויגיע האדם למציאות מורכבת בה יצטרך להתאים בין ההלכה המופשטת הנגזרת מן התורה לבין המציאות בשטח וכשתהיה סתירה כל שהיא בין ההלכה המופשטת למציאות בשטח שתחייב התנהגות אחרת מההלכה המופשטת יהא זה מצב דיעבדי של "הוראת שעה" שאין ללמוד ממנו מאומה על דעת התורה. זדונם הגדול של רבני הצה"ד הוא שהם ביטלו את ההלכה המופשטת והכניסו את המורכבות של עולם המעשה לתוך בית המדרש. הוראות שעה הפכו ליסוד פסיקת ההלכה ומתנהגים לפיהם גם במקום שאין שום חשש למורכבות זו. התוצאה היא שהם אבדו את ההגדרות המופשטות הבסיסיות ביותר בהלכה וכל דבר פשוט הפך אצלם למורכב וכשהגיעו עם היסוד המורכב למציאות המורכבת התוצאה היתה הרת אסון עד כדי כך שהציבור יצא לגמרי מכלל שליטתם ותורתם המורכבת של מייסדי שיטתם הפכה לאין ספור תורות מורכבות עוד יותר שכל אחד מרכיב עוד ועוד על פי נטית לבו והרגשותיו. לכן אני יכול להבין דעת הקב"ה על פי מה שגילה לי בתורתו ורק אחרי שאדע מה גילה לי בתורתו אדע כי מה שסותר את תורתו אינו דעת תורה ובמקרה הטוב יש לו מקום בבחינת "הוראת שעה". במאמר על הרמ"צ נריה לא האשמתי אותו בהתנהגותו המתוארת שם. הוא זה שמאשים את עצמו ומתוודה על פחיתותו. אך לא עושה זאת בצורה שתמנע מתלמידיו ללכת בעקבותיו אלא מודה על כך בסתר בפני אדם אחד (אם כי גם זה חידוש כשמדובר ברבני הצה"ד).