חוסר "לכידות" בדרך הדתית לאומית
בהרצאה ששמעתי מאת הרב ד"ר שלום סרברניק שליט"א מראשי "ערכים", הוא אמר כי גם התורה וגם העולם הם "יצירי כפיו" של הקב"ה ולכן יש להם מאפיינים משותפים, אשר אחד מהם נקרא 'קוהרנטיות' או בתרגום לעברית – 'לכידות'. זאת אומרת גם המדע המתאר את המציאות הגשמית מחולק למדעי משנה – פיסיקה, כימיה, ביולוגיה וכו' – אך לא תיתכן סתירה בין חוקי מדע אחד למשנהו. וגם התורה המחולקת לתורה שבכתב ולזו שבע"פ וגם לרבדים שונים של פרד"ס ולמסכתות שונות וכיוצא בזה, לא יתכן שתיווצר סתירה מהותית בין חלקיה השונים, ולכן תמיד עסוקים לומדיה בתירוץ וישוב קושיות של סתירות לכאורה.
לכן, לדעתי, ההשקפה הדתית לאומית לא יכולה להיחשב כהשקפה יהודית נכונה ואמיתית מכיון שהיא מלאה סתירות ופירכות ללא כל גבול ולאין מספר. למשל, כיצד יתכן שעל מלך מסוים ממלכי ישראל בתקופת התנ"ך נאמר "ויעש הרע בעיני ד'" עם כל התוצאות הנובעות מכך (נבואות קשות ועונשים פרטיים עבורו וכללים עבור העם בתקופתו), ואילו על מנהיג ציוני שמעשיו דומים, אומרים הד"לים שהוא "שליח ההשגחה העליונה" לגאולת ישראל ומתייחסים אליו בהערצה ובהתרפסות למרות חטאיו ופשעיו וגם דעותיו הנלוזות. ובעת צרה אינם פונים לפעול בדרך התורה כפי שהיתווה וכתב במפורש הרמב"ם (חזרה בתשובה, צום ותפילות), אלא נוטים לפעול ע"פ דרך הטבע ובשיטת "כוחי ועוצם ידי"– "תנו לצה"ל לנצח!" וכו'.
ואלו הן רק דוגמאות אחדות מיני רבות לסתירות בין דרכם והשקפתם ובין דרך התורה האמיתית כפי שניתנה בסיני.