שליחת תגובה להודעה בפורום

אם מסתכלים בהמשך הפרק (יט',מסילת ישרים) אפשר לראות שכוונתו של הרמח"ל שונה מהדברים שהוצגו באתר:

"ואמנם עוד עיקר שני יש בכוונת החסידות, והוא: טובת הדור. שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוון במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא עניין הכתוב (ישעיה ג,י'): " אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו"-שכל הדור אוכל מפרותיו. וכן אמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ט"ו): "היש בה עץ" (במדבר י"ג) - אם יש מי שמגן על דורו כעץ".? ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדרגות שבהם, והוא מה שאמרו ז"ל בלולב ומיניו (ויקרא רבה): "יבואו אלה ויכפרו על אלה", שאין הקדוש ברוך הוא חפץ באבדן הרשעים, אלא מצווה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם לכפר עליהם, וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו וגם בתפלתו בפעל, דהיינו: שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה וללמד סנגוריא על הדור כולו."

"כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם לבטל הגזרות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה."

איך זה בכל זאת מסתדר עם הדברים שצוטטו באתר?

"כי אותם שמהללים רשע ברשעתו"-רשעתו=מעשים לא טובים. להלל את המעשים הלא טובים שאותו אדם עושה-זה פסול! והכוונה לא הייתה לכך במקורות הקודמים שציטטתי. הכוונה הייתה שעל אף המעשים הלא טובים שאותו אדם עושה יש לחפש את הנקודות הטובות שבו, משום שאין רע בלא טוב. אין כוונתם שצריך להסכים עם המעשים הלא טובים שנעשים, אלא לחפש באדם שעושה אותם בכל זאת את המידות הטובות שבו.(לא לאהוב את החטא אלא את החוטא,כמו שאמרה ברוריה, אשתו של רבי מאיר-"יתמו חטאים ולא חוטאים" )

הבעיה מתחילה כשהופכים את אותם אנשים לרשעים גמורים ואז לפי המשפט "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם"  באמת נראה שהאנשים שמנסים בכל זאת לדון אותם לכף זכות הם בגדר "עוזבי תורה" אך אין זה נכון אלא להיפך אותם אנשים שדנים לכף זכות ואוהבים את ישראל על אף שחלק ממעשיהם לא טובים-אותם הקב"ה אוהב! ("כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל")

החיוב לדון לכף זכות אין פירושו לשקר לעצמנו ולומר לדוגמא שפלוני שנוסע בשבת כל שבוע עושה זאת מסיבת פיקוח נפש (שאז זה מותר..), אלא על אף מעשיו הלא טובים שצריכים תיקון אנו מצווים להתמקד במעשיו הטובים. לראות את הטוב בכל אחד (לא משנה אם הוא לא שומר תורה ומצוות/ ציוני דתי/חרדי-כולם חלק מעם ישראל, בכולם בחר הקב"ה לעם). אין אדם שיש בו רק רע, אין אדם שאין בו ניצוץ של יהדות,של טוב, אנחנו צריכים לדעת להסתכל פנימה ועל אף מעשיו לראות את החלק האלוקי,הטוב שבו.

יש מקום להגיד דברי תוכחה אך יש לעשות זאת בשיקול דעת גדול ובזהירות. בפרק כ' הרמח"ל מציין גם את זה:

"הנה התורה צותה (ויקרא י"ט): "הוכח תוכיח את עמיתך", וכמה פעמים יכנס אדם להוכיח חטאים במקום או בזמן שאין דבריו נשמעים וגורם להם להתפרץ יותר ברשעם ולחלל ה' להוסיף על חטאתם פשע, הנה בכיוצא בזה אינו מן החסידות אלא לשתוק. וכך אמרו ז"ל (יבמות ס"ה): כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר את שאינו נשמע. ראה פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ורץ לדבר מצוה ולהשתדל להיות מן העוסקים בה, אך הנה לפעמים יכול להולד מזה מריבה שיותר תתבזה המצוה, ויתחלל בה שם שמים ממה שיתכבד, בכיוצא בזה ודאי שחייב החסיד להניח את המצוה ולא לרדוף אחריה."