המאמר מדבר על "ותמים תהיה עם ה' אלקיך"
ואכן, יהודים עבדו תמיד את הקב"ה בתמימות וקדושה כשהם סומכים על גאולה משמים, והאמינו באמונה פשוטה שאי אפשר לצאת מהגלות אלא באמצעות תפילה, תשובה וצדקה. אמנם אחרי הופעת הציונות הדברים השתנו מקצה אל קצה ומאחר והעם רצה את עגל ה"לאומי" הרי שזה כבר ההיפך מתמימות ובבחינת עשיית "הבה נתחכמה" לאלקים.
לגבי השימוש שעושים בתורה, רציתי לספר שכילד למדתי באחד מבתי הספר של תנועת השמאל אשר דגל באידיאולוגיה של ברנר שר"י. בכניסה לאותו בית הספר הוצב פסלון של ברנר עם הכיתוב (בתקווה שזכרוני אינו מטעה אותי) "העבודה היא הדרך, האדם המטרה". כמו כן, באותו בית הספר היה חדר אוכל וכל יום בשעות הצהריים הורדו הילדים מן הכיתות אל חדר האוכל לארוחה חמה. לפני תחילת הארוחה נהגו המורים והילדים לשיר שירים ברוח כדלמטה:
"מי ייתן לנו כסות בקור ומי בחושך ייתן אור, מי יעל מים מן הבור ? הוי למי תודה, הוי למי ברכה לעבודה ולמלאכה ! "
יחד עם זאת, באחד השירים שנחקק בזכרוני הופיעו דווקא מוטיבים דתיים. ואפילו שהייתי אז ילד בגיל בית ספר יסודי אני עדיין זוכר ששאלתי את עצמי מה פתאום הם שרים תיבות כמו "ונפוצותינו קבץ, קבץ מירכתי ארץ...", כאשר הם לא מאמינים בכל זה (כמובן שאז לא הבנתי כי אלה אינם שירי הלל להקב"ה אלא למייסדי הציונות).