שליחת תגובה להודעה בפורום

במקור, בספרי הקודש עצמם (שחור/חום/כחול עם אותיות זהב) ולא בספרי סטימצקי למיניהם, 'חדשים' ערוכים ומלוקטים ע"י מאן דהו.

למשל: אם רוצים ללמוד מר' אלחנן וסרמן הי"ד פותחים את הספרים שלו עצמם,מאמרים שכתב או אגרותיו וכו', או במדרשה אצלנו,אם לומדים הרב פינקוס זצ"ל,אז קוראים מתוך ספריו עצמם,ולא לומדים ממה שאיזה סופר/עורך/עיתונאי ליקט (ואפילו לא כתב את שמו במפורש,בכל הספר העבה הזה, שראיתי לדוגמה במפגש).

אצלנו גם לא משתמשים בפיסות צילומים או בדפים בתפזורת,כנהוג ב'אוניברסיטה' או בממ"די. הכריכה היא חלק בלתי נפרד מהמקור,עם עדות מסודרת על המחבר,על זהות הדפוס, על המקום ועל שנת ההדפסה וכו',או המבוא ודבר העורך וכל ההסכמות וכו', שמעידים על מקור הדברים, ועוד פרטים חיוניים, המשלימים את הדברים עצמם ומכבדים אותם. למעשה,זה חלק מיישום שיטת העברת התורה במסורה, מהר סיני לדורות, ולכן חשוב להקפיד על כך.

שלא לדבר על החשיבות הרבה, שיש לשיטת הלימוד עצמה, לנגיעה ולדפדוף, לשליטה ולהכרת הספר המקורי וכו', זה בדיוק שורש ההבדל בין לימוד תורה אמיתי, שיש בכוחו להשפיע על הלומד ולשנות אותו ממש, לבין לימוד תנ"ך חיצוני, כטקסט חילוני לכל דבר, כמו שלומדים ביאליק..,סתם עוד מקצוע לבגרות,כמו שנהוג בממ"די.

שיטת הלימוד המבולבלת הזו, שאינה נשענת באופן ישיר, על ספרי המקור עצמם, זהו אחד הסממנים לזהות דתי לאומי, כי מרחוק זה נראה אותו דבר.., ולכן זה מסוכן.

בברכה, מרים

נ.ב. הדברים לא נאמרים ח"ו בנימה אישית, אלא כהתייחסות כללית לשיטות הלימוד השונות.