בין שלום אמיתי למחלוקת - דברי הגרי"ז:
דברי הגרי"ז אלה הובאו בספרו של הגר"ש שוודרון, והעתקתי אותם מאתר שופר כי לענ"ד יש להם חשיבות בדיון הנוכחי:
פעם בעת דיון ציבורי סבוך אחד, ניסה עסקן אחד לומר לפני הרב מבריסק זצוק"ל, שאולי כדאי לוותר מעט ולא להיכנס למערכה גדולה, שכן "גדול השלום"... נענה הרב והשיב, וכי מהיכן קבעת במה עוסקים אנן, ב"שלום" או במחלוקת??
כעבור שעה קלה המשיך הרב ואמר: פנחס בהרגו את זמרי, הלא גם שעשה כדת וכדין אבל הרג אנשים! ומכיוון שכך אין יותר לכנות את פעולתו בשם "מחלוקת"; "מחלוקת לשם שמים;נכון ואמת; מחלוקת ע"פ הדין, וכפי שצריך עם כל המעלות. אבל שם הפעולה של הרג אנשים תואם והולם את הכינוי "מחלוקת לשם שמים". מדוע איפוא- המשיך הרב תוך כדי שהוא מרים את עיניו ונועץ אותם באותו עסקן 'בעל השאלה'- מדוע לא כתוב ,הנני נותן לו את בריתי ברית המחלוקת האמיתית"?? הכיצד מעשה שכזה, דווקא הוא, הורם על נס והפך לסמל "ברית שלום"!?!
ללמדנו שה"שלום" שלנו, לא זהו הנקרא "שלום" בתוה"ק!!
שכאשר מתמצה הדין וכל אחד מגיע אל מקומו ודינו השלם והראוי כפי רצון התורה, גם אם אצלנו זה "מחלוקת" שכן היה זה כרוך בהרג של אנשים. אצל התורה, זהו "שלום"- ואפילו סמל ודוגמא ל"שלום"!!!- - - ברית שלום!
אחד מן הנוכחים שהיה כנראה יותר מקורב מעט אצל הרב, ניצל את השעה בה הרב רואה לנכון להסביר נקודה סבוכה זו, והקשה, האיך נסביר את המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום"? (אבות פ"א מי"ב).
נענה הרב והשיב מיניה וביה, וכי תעלה על דעתך שבהיות משה רבינו מקבל התורה חי לפני העם, היו בעם ישראל שתי בתי מדרשות? כלום חושב הינך שמצד אחד היה ביהמ"ד אותו הנהיג משה הרודה בעם ומוכיחם, ומצד השני היה ביהמ"ד של אהרן, ביהמ''ד נעים ונינוח של 'אהבת השלום ואהבת ישראל'??
ועוד שעל מצב בלתי יתכן שכזה מצווה התנא ובוחר בשבילנו 'הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום'! - - וכאילו מצביע לנו התנא אל עבר ביהמ"ד ה'נכון' ואומר לנו לכו לשם??!...
אלא, המשיך הרב, שפיל לסיפא דמשנה וכרוך הכל זה בזה.
"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" כלומר שהבימ"ד של אהרן היה רק פרוזדור אל הטרקלין של משה! לקרב את הבריות לתורה.
וממילא, אם דרך השלום הגעת והשגת את המטרה הסופית של "מקרבן לתורה" ולהכניס עוד אנשים לביהמ"ד של משה, הרי שהלכת בדרך השלום של אהרן אוהב השלום ורודף השלום.
אבל, אם השלום המדומה ידחק מלקיים אפילו קוצו של יו"ד מדיני התורה, וכפי שהיה במעשה של זמרי, הרי שאז דווקא ''פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" המיוחס במעשה זה אחר אהרן בדווקא כדברי חז"ל, לוקח רומח ו'עושה הרג'... וזוכה על כך כנכדו של אהרן ב"ברית שלום"!! סיים הרב את דבריו.
עוד אמר הרב מבריסק זצ"ל בהזדמנות את הדברים שלהלן: "על שלושה דברים העולם עומד על האמת על הדין ועל השלום" כולם יודעים את המשנה וכולם רוצים כמובן לקיימה, אולם כאן נפרש חילוק רב בין הת"ח לבין העם הארץ.
הת"ח ש'יודע ללמוד' קורא נכוחה. דבר ראשון ה"אמת" שהוא הכלי, אח"כ שלב שני- ה"דין" שהוא בא לברר ולהעמיד את ה"אמת", אח"כ מגיע ובא ממילא השלב השלישי של ה"שלום". וכלומר: שכאשר חיפשנו את ה"אמת" וביררנוהו עד עומק ה"דין", הוא הוא התוצאה הברכה של "שלום" שכן כל אחד קיבל את חלקו כפי הדין והגיע לאמת. והוא הוא השלום.
העם הארץ- המשיך הרב ואמר- גם הוא לומד את המשנה 'בעיון'... אבל מפאת שלא שימש חכמים ואינו יודע ללמוד, לומד 'קצת' אחרת... וממילא מתחיל להבין ומפרש לעצמו כך: אם האחרון בסדר התנא זהו ה"שלום" הרי שזו המטרה וזוהי פסגת הכל. ומעתה כך היא הבנת המשנה: דבר ראשון זהו ה"שלום", שזהו יסוד הכל, לא לעשות מחלוקת! לא להתווכח על כל דבר... רק ראשית כל "השלום". אח"כ בא ה"דין", שבא לחפש האיך לעשות את השלום והשלווה, וממילא מכאן מתנדנד לו הע"ה (=העם הארץ) מתוך התעוררות למוסר וליראה, רואים אנו עד כמה גדול ה"לפנים משורת הדין", שהרי הכל למטרת ה"שלום" כאמור. ומכיון שחיפשנו את השלום והסתייענו ע"י ה"דין" הנה הנה הגענו אל ה"אמת"!!.. שהאמת הנקיה, לדידו של הע"ה (= העם הארץ) הוא, לבנות פסק ולחרוץ דין שיכוון למטרות ה"שלום"!!... (לב שלום- ויקרא- פר' צו). ע"כ.
בברכה אליהו