מיהו אפיקורס ומהי סנגוריה...
שלום בת מלך...
ראשית, יש לך טעות בסיסית לגבי ההגדרה של "אפיקורס". את תופסת הגדרה כזו כ"האשמה" ולכן מתפלאת על השימוש בהגדרה זו כלפי הדת"לים ה"חיים ככה כי הם מאמינים באמונה שלמה שזהו רצון ה'" או כלפי חילונים מהסוג השני שהזכרת והגדרת כ"תינוקות שנשבו".
לאמיתו של דבר אין הדברים כך כלל. הגדרת אדם כ"אפיקורס" מבטאת בראש ובראשונה התיחסות ישירה לתפיסת הדעת שלו ואם דעתו מסכמת לכל דבר המנוגד לתפיסת התורה או שכופר או מטיל ספק באחד מיסודות התורה הרי הוא עונה להגדרה "אפיקורס" גם אם הוא עונה בצורה מלאה לכל הגדרים של תינוק שנשבה וגם אם הוא עומד וצווח כל שעות היממה כי רצונו הוא רק לעבוד את ה'. גם החילוני מהסוג השני שברור לנו במאת האחוזים שאחרי שישמע הרצאה אחת על מהות היהדות יחזור בתשובה שלמה שייך להגדרת "אפיקורס" עד שיגלה דעתו כי זנח את דעותיו הכפרניות ואמץ תחתן את יסודות האמונה. ההבדל בין תינוק שנשבה לכופר בזדון גמור הוא לא בהגדרה אלא ביחס ההלכתי כלפיו בענינים מסוימים (כמו למשל שבתינוק שנשבה לא חלה גזירת חז"ל שהורגים אותו מיד בשל כפירתו וכד'). ורק כדוגמא לכך: הרדב"ז בהלכות ממרים ריש פרק ג' (שם מביא הרמב"ם ענין תינוק שנשבה והחילוק בינו לבין כופר מדעת לגבי דין "מורידין ואין מעלין") כותב כי כוונת הרמב"ם בדברו על "תינוק שנשבה" מתייחסת לקראים ואעפ"י כן כשנשאל הרמב"ם לגבי צירוף קראי למנין עשרה הוא משיב כי ודאי שאין לצרפו. כלומר אעפ"י שהינו תינוק שנשבה ואוחז בדרכי הקראים מחמת טעות או מאונס אינו יכול להצטרף למנין משום שתפיסת דעתו סותרת את אפשרות צירופו למנין כך שההגדרה "אפיקורס" לא באה להאשים אלא להגדיר מציאות של תפיסת דעת.
ב. לגבי סנגוריה- פירושה של סנגוריה אינה התעלמות מהמציאות ובטח לא הגדרת אדם או מעשה בניגוד גמור למציאות. אם אדם העומד מולי מגלה כי דעותיו כפרניות או כי מעשיו הם עבירות על חוקי התורה ולמרות זאת הנני מתייחס אליו כ"מאמין" או כאדם ישר והגון אין בהתיחסות זאת סנגוריה כלל כי אם עוון חמור של חנופה לרשע או חמור מכך הילול רשעים (ראי שערי תשובה לרבינו יונה חלק שלישי סי' קמח' חומרת עוון זה והשלכותיו על החוטא בכך). סנגוריה פירושה נסיון להפחית בעצמת הזדון של החוטא כשיש פתח לכך אבל לא התעלמות מהחטא. מעבר לכך, נסיון זה במימד החיובי שלו הוא אך ורק בין האדם למקום. מי שבא לחוטא בשעת חטאו ופורס לפניו כשמלה את הסבות מדוע חטאו אינו חמור כ"כ אינו סנגור וקרוב הרבה יותר לדרגת קטגור כי בהקטינו את חומרת החטא בעיני החוטא מרחיקו מהכרתו בחטאו, מהחרטה על חטאו, ומתשובתו מחטאו, ואם עושה כן לעיני אחרים חוטא בכך גם כלפיהם. ולכן, משה רבנו ושאר רועי ישראל הנאמנים לדורות דברו סנגוריה בינם לבין קונם (וגם אז לא העלימו את חטאי העם אלא אדרבה "חטא העם הזה חטאה גדולה") אך כשפניהם אל העם הוכיחו אותם על חטאיהם ופשעיהם ללא כחל וסרק. רבני הצה"ד הפכו את ה"אפיקורסים" למאמינים, את רודפי ישראל ומשמדי ילדי ישראל ל"חפצים בטובת האומה" את הרצל ונורדאו ל"צדיקים" המזכירים בהתנהגותם את יוסף הצדיק ומשה רבנו, את התקופה הקשה ביותר של הגלות ל"גאולה" ואת המצב השפל ביותר של עם ישראל ל"תחיה". וההשלכות ההרסניות של דבריהם לא אחרו לבוא. שאיפותיהם וצעדיהם של חניכיהם ושומעי לקחם היו בבחינת "מי יתנני צדיק כהרצל או נורדאו" "מי יתנני שר צבא כאריק שרון" "מי יתנני משורר עברי כמו חיים נחמן ביאליק" "מי יתנני מפיק קולנוע כסטיבן שפילברג" "מי יתנני מדען כמו אלברט איינשטיין" ו"מי יתנני מזמר כשלמה ארצי" וכן על זה הדרך... כך שדרך הצה"ד אינה בבחינת סנגוריה על הרשעים כי אם הילול רשעים וחיקוי דרכיהם ודיעותיהם בכל תחומי החיים כולל בתחום של "חיי התורה".
בברכה, יואל.