תשובה לענת-חלק א'.
לפני שאתייחס לטענות המובאות בדברים שצטטת מאתר שורש (אשר המקור להם הוא גליון 92 של "שבת הראי"ה" מאת נערי "אור האורות" מ"ישיבת" ההסדר ברמת גן) כלפי גדולי דורו של הר' קוק וה"קנאים" הן מצד תלמידו הרי"מ חרל"פ והן מצד חברו להקמת הרבנות החילונית הראשית הרצ"פ פרנק ברצוני לעמוד על המגמה השקרית והסלפנית של ארגון "אור האורות" בכל הנוגע להצגת העובדות בפתיחת המאמר [בדגש על הדברים שהדגשנו ומתחנו קו תחתם] וז"ל:
"כשהוציא מרן הראי"ה את ספרו 'אורות', אותו כתב ברוח קדשו הנשגבה, התקבל הספר בברכה ובשמחה אצל ציבור החרדים שהסתופפו בצילו של הרב. אך הקנאים, קצרי הדעת ורעי הלבב, שביקשו עילה להילחם בקדוש ד' מרן הראי"ה זיע"א, החליטו לנצל את העניין לפגוע בו. לשם כך הם כתבו חוברת פלסתר בשם 'קול שופר', ובו הובאו בצורה מקוטעת ומסורסת משפטים מתוך ספר ה'אורות', וכן דברי התנגדות לספר, ושלחו זאת למספר רבנים קנאים ע"מ שיוסיפו את חתימתם על חוברת זו. שנים מרבני ירושלים, הרב זוננפלד והרב דיסקין, שהיו עד אז בידידות עם מרן הראי"ה, צירפו את חתימתם לנוסח הראשוני (שהיה מתון יחסית) שקבלו מאת הקנאים. אח"כ הוסיפו הקנאים לחוברת דברי חירוף וגידוף נגד הראי"ה, ככל שעלה בדמיון רוחם. את החוברת, עם חתימות הרבנים ודברי הגידוף, שלחו הקנאים לרבנים מסויימים בחו"ל, בבקשה לדון את הספר 'אורות' כדין סופרי קוסמים, שחייבים שריפה. במקומות מסויימים, וביחוד בפולין, בה לא ידעו ולא הכירו את הראי"ה, נזדעזעו הרבנים מהחוברת שציירה את הראי"ה בצורה כזו.
כאשר נודע בירושלים מהרעש בין רבני פולין, שלח הגרי"מ חרל"פ שני מכתבים ארוכים להרגיע את רוחם, וגילה בהם את פרצופם האמיתי של בעלי החוברת. ע"כ.
ובכן, נערי "אור האורות" מציגים את ה"קנאים" קצרי הדעת כמקור לכל ההתנגדות לר' קוק. הקנאים הם היוזמים, המנסחים, הכותבים והשולחים. גדולי וזקני הדור רק "צירפו את חתימתם" וגם צירוף זה לא היה כי אם "לנוסח הראשוני שהיה יותר מתון" דהיינו שלתוכן החוברת "קול השופר" כפי שפורסמה בסופו של דבר מתנגדים גם הרבנים שצירפו את חתימותיהם. כ"כ מתוארים זקני וגדולי ירושלים לא יותר מאשר "שניים מרבני ירושלים הרב זוננפלד והרב דיסקין...". בנוסף מתעתעים נערי אור האורות בקוראי דבריהם שההתנגדות לספר "אורות" היא מפני שלא ראו את כל הספר אלא רק משפטים אשר הובאו מתוכו "בצורה קטועה ומסורסת". לסיכום מנסים נערי "אור האורות" להראות כי כל הרעש שעוררו דברי ה"קנאים" לא היה אלא עד שבא הרי"מ חרל"פ ושלח את מכתביו לרבני חו"ל, אבל ברגע ששלח את מכתביו הצליח "להרגיע את רוחם" ולגלות את "פרצופם האמיתי של כותבי החוברת".
במכתב תשובה להגאון רבי משה שמעון זיויטש (מיום כ' שבט תרפ"א) באשר לטענה כי יצאו מטעם גדולי הדור באר"י מכתבי הכחשה לגבי הנאמר ב"קול השופר" כותב לו זקן חכמי ירושלים מרן הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין את הדברים הבאים: "בתשובה על שאלת כבוד תורתו הרמה ממני בדבר מחברת קול השופר אשר לפי דברי כבוד גאונותו נתפרסמו כבר מכתבי הכחשה גם בשמנו, הנני להשיב לכבוד תורתו הרמה מפני הכבוד ומפני כבוד שמים, כי אנחנו אין אנו יודעים כלל ממכתבי הכחשה בענין זה ואם נתפרסמו כאלה הנם מזויפים ומבקש אני מאת כבוד תורתו הרמה אם אפשר להמציאם לידי, המחברת קול השופר אם כי לא מאתנו יצאה, לבד המכתב הראשון שמצאנו תועלת גדולה לפרסם להסיר מכשול, הנה נתפרסמה ע"י אנשים חרדים לדבר ד' ומקנאים קנאתו מאת אנשים בעלי שיטות משובשות, ולדעתנו אין כאן שום הפרזה יתירה בדבריהם.
לו היה לנגד עיני כבוד תורתו הרמה ספר האורות וראה בו הדברים הזרים המוזרים לא היה אפשר לו להתאפק מלמחות ולצאת בזרוע נגד זה.
צר לנו כי קשה בעוה"ר בזמן הזה למנוע בעד דברים מסוכנים כאלו המטילים דופי בשיטתנו המקובלה והמסורתית והנותנים כח ועוז להסטרא אחרא, אנחנו לעצמנו מכירים את הרב הזה עוד מנעוריו ורעיונותיו המשובשות ידועים לנו מאז ובכל מקום שהוא נמצא הוא גרמא בנזקין להכניס רוחות זרות בצעירי ישראל ולהרחיקם מעל תורתנו הקדושה, ואם אנו מכסים טפחים הוא רק מפני שחוששים אנו לחלול שם שמים ומפני הכרתנו כי הוא לא ישוב מדרכיו ומצוה שלא לאמור דבר שלא נשמע. ("מרא דארעא דישראל",חלק ב' עמ' סח'-סט')
מדברי מרן הגרי"י דיסקין עולה מפורשות כי:
א. המכתב הראשון והעיקרי המובא ב"קול שופר" יצא מגדולי הדור בירושלים ולא היה פרי עטם של "הקנאים" אשר אליו רק צירפו גדולי הדור את חתימותיהם כטענתם השקרית של נערי "אור האורות".
ב. גם על הנוסח הסופי של "קול השופר" כפי שפורסם ברבים כותב הגרי"י דיסקין "אין כאן שום הפרזה יתירה בדבריהם" בניגוד לטענתם השקרית (שאף אינם טורחים להביא לה ראיה כלשהי) כי גדולי הדור חתמו רק על נוסח מתון יותר של הדברים אבל התנגדו לנוסח שפורסם לבסוף.
ג. הגרי"י דיסקין כותב מפורשות: "לו היה לנגד עיני כבוד תורתו הרמה ספר האורות וראה בו הדברים הזרים המוזרים לא היה אפשר לו להתאפק מלמחות ולצאת בזרוע נגד זה". מדברים אלה מוכח כי התנגדותם של גדולי הדור לספר "אורות" לא היתה מבוססת על משפטים שהובאו בפניהם מתוכו בצורה קטועה ומסורסת כטענתם השקרית של נערי "אור האורות" אלא על היכרות עם כל הספר. גם המכתב המקורי של גדולי הדור שהובא ב"קול השופר" חושף את שקרנותם של נערי אור הא