משל למה הדבר דומה...
למלך אוהב ורחמן אשר לקח לו לאשה שפחה למודת סבל ותלאות בנה לה ארמון מפואר והפכה למלכה נכבדה. דאג לכל מחסורה בצורה הטובה ביותר היה קרוב אליה בכל רגע ורגע והגן עליה מכל נזק וצרה. ויהי היום רוח שטות עברה על אשתו ומרדה בבעלה ואחרי שהפציר בה לשוב מדרכה הפנתה לו עורף עד אשר לא היה מנוס מאשר לשלחה מביתו. בלא מלכתו לא היה חפץ למלך בארמון המלוכה שבנה לה והחריבו. לימים עלה ביד האשה לחזור לחורבות ביתה ובעומדה על חורבותיו עמדה וצהלה ובשרה בקול גדול את כל קרוביה "חזרתי הביתה" "סוף סוף נגמרה גלותי הקשה" עמד שם חכם אחד ושאלה: האם נבנה ארמונך כבתחילה ויותר חשוב מכך האם בעלך חזר לחיות במחיצתך כבראשונה?! לא! השיבה האשה. אם כן שאל החכם: מה לך כי תשמחי ותצהלי הלא בעמדך על חורבות ארמונך נשארת גלמודה ושוממה כפי שהיה שגרשך בעלך... השיבה האשה: מדוע הנך מתעקש שהנני במצבי הקודם? הלא תראה כי הנני עומדת (מבחינה פיסית) באותו מקום בו עמדתי בשיא תפארתי?...הלך לו החכם והצטער הן על מצבה של האשה הגלמודה ועוד יותר על כך שאבדה אפילו את הדעת מלהכיר במצבה השפל ולהבדיל בין היותה מלכה בארמון מפואר בחיק מלך אוהב ורחמן לבין היותה שפחה גלמודה כבראשונה הניצבת על חורבות ארמונה...
מקווה שהבנת...יואל.