זו הדרך!!
בתור אחד שגם התחזק ב"ה, אני יכול לציין שזוהי הדרך היחידה לדבר אל מי שרגיל לפילוסופיות המורכבות והמבולבלות של הציונות הדתית. מי שרגיל לשמוע שהחול הוא קודש והקודש הוא חול, ובכל רע יש טוב אך גם בטוב יש רע, ובכל שקר יש אמת ובכל כופר יש גם אמונה, וכל חילול ה' הוא גם בעצם קידוש ה', והזכאי הוא חייב והחייב הוא זכאי. והחילוני הוא צדיק והחרדי הוא רשע.
והמסיתים והמדיחים החזירו את מלכות ישראל וגילו את כבוד ה', ואילו גדולי ישראל מזכי הרבים הביאו עלינו את השואה, ובני עקיבא היא בעצם תנועה אסורה, אך מצד שני היא גם קידוש ה' שאין כמוהו, ואולי גם אפשר שהחברה תהיה "מעורבת צנועה" ואולי גם כך צריך להיות לכתחילה ועוד כהנה וכהנה.
מי שעבר שטיפת מוח שכזו, באופן טבעי יחשוב כשישמע את דברי גדולי ישראל הסותרים באופן ברור את דברי רבותיו ומחזיקים אותם בגדר מחטיאי הרבים, כי "אלו ואלו דברי א-לקים חיים", ובעצם אין סתירה.
התכונה המיוחדת שיש בציניות הא שהיא מסוגלת לשבור את החשיבה השיגרתית ולעורר תהיות על המחשבה עצמה (ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות - כשזה במובן השלילי). זוהי המעלה הגדולה של ליצנותא דעבודה זרה שמסוגלת לשבור את כל הרגש והרצינות שמשקיעים אנשים מאחורי רעיון שקרי (אותיות "שרקי") ומטופש.
בספר "מדרגת האדם" העלה את השאלה מדוע אליהו הנביא אמר שאם ה' הוא הא-לקים שילכו אחריו ואם הבעל ח"ו אז שילכו אחריו, ורק אח"כ עשה להם אות, הרי שהיה יכול מלכתחילה להראות להם את האות?
התשובה היא שאם לא היו מרגישים בעצמם רגשי סתירה, גם אות ומופת לא יועילו להם וישארו בטעותם.
שום ראיה לא תועיל למי שאין בו רגשי סתירה ולכן צריך לתקוף את הדעות הכוזבות ולהראות עד כמה שאפשר את השקר שיש בהם בכל האמצעים, שחלילה לא יטעו לומר "אלו ואלו..."