זכותך לחשוב מה שאתה רוצה
אבל האדמו"ר מסאטמאר עצמו היה שוקל הרבה לעלות לארץ ישראל לאחר ביקורו שם בשנת תרצ"ב כשרצו לקבלו לאב"ד עדה החרדית במקום הגר"ח זוננפלד, ואף נשאר בכתובים (נדפס כמדומה במכתבים דברי יואל) מכתב שערך בתקופה זו להנהלת עדה החרדית בה הוא מתאר (בחרוזים - שלא כדרכו) גודל חשקו להתישב בארה"ק, אך כתב שם שמטעמים רוחניים אי אפשר לו לעזוב את קהלתו.
כן לאחר השואה עלה האדמו"ר מסאטמר לארה"ק על דעת להשתקע שם, אך יצא לחו"ל על דעת לחזור -בשנת תש"ז - כדי לאסוף כספים למען מוסדותיו בארה"ק, לאחר תקופה של חצי שנה (כמדומה) רכש אדמו"ר מסאטמאר ז"ל כרטיסים לו ולרבנית ליסע לארץ ישראל וכבר התכוננו לנסיעה, אך כשביקר אצלו ידיד נפשו הגרחמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל וראה אותם מונחים על השלחן קרע אותם לגזרים בפני האדמו"ר ז"ל באומרו: אמריקה צריכה שהרבי ישאר פה כדי להעמיד כאן יהדות! כך נדחתה הנסיעה לפי שעה, ובינתיים יסד האדמו"ר את קהילתו ומוסדותיו בארה"ב וציבור פליטי השואה התחיל לנהור בהמוניו לארה"ב ושוב הרגיש מרן ז"ל אחריות שלא לעזוב את עדתו.
בשנת תשי"ב לאחר פטירת הגרז"ר בנגיס זצ"ל עלתה שוב ההצעה לקבל את האדמו"ר מסאטמר לאב"ד ירושלים והזמינוהו להתיישב בארה"ק, ושוב ערך האדמו"ר ז"ל מכתב לראשי העדה החרדית (נדפס לראשונה מלפני איזה שנים בהקדמה לתהלים דברי יואל החדש)בה הוא מתנצל שאי אפשר לו בשום אופן לעזוב את מקומו כי אז עלולה כל עבודתו לילך לטמיון. (אגב: מכתב זה הוא מסמך היסטורי ונדיר מאוד, שזה הוא המקום היחיד שבו רואים התיחסות מרן ז"ל למהפיכה הרוחנית שחלל כאן בארה"ב, דעד כמה שידוע לא נשארה ממנו שום מימרא בכתב או בעל פה שבו לקח 'קרדיט' על הקמת היהדות בארה"ב לאחר השואה).