שליחת תגובה להודעה בפורום

הכותב שלח מקור במשנה ברורה תק"ס ס"ק יד"-ט"ו.

לא הבנתי היכן ראה שם שמותר לשיר פסוקים:

"כתב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג לשמחת מריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר [סנהדרין ק"א ע"ש] אך בבהכ"נ לרגלים מצוה לזמר וע"כ מסיק המ"א דלא שרי בשבת לזמר אלא אותן שירים שנתקנו על הסעודה אבל פיוטים אחרים אסור" והיכן ראה כאן היתר לשיר פסוקים ח"ו וכן בליקוטי מהרי"ל (אות י"א) מובא במפורש "שירות ותושבחות".

ואפילו הרמ"ה ביד רמה על סנהדרין -שזה מקור הדין בגמרא- נשאר בצ"ע לגבי לשיר לקב"ה דרך שבח. אז כולי האי ואולי ששרים פסוקים שלמים לצורך רווח כספי ופרסום...

ואפילו בשו"ת שמן משחה סימן כ"ה שמתיר לשיר לקב"ה כותב שכל זה דוקא דרך כבוד כלפי מעלה אבל אם זה דרך אהבה בין איש לרעהו [ק"ו לצורך כסף וכו'] אף הוא אוסר והביא ראיה לזה מדברי הראשונים.

 

ובכלל, הרה"ג בן ציון מוצפי אמר במפורש שלכן אצל הספרדים ועדות המזרח חברו פיוטים מיוחדים לשמחות (ברית מילה וכו') כדי להימנע משירת פסוקים.