תודה על הערתך
אך אינני סבור שהיה אי דיוק בדברי. מאמרים מס' 111 ומס' 74 מן האתר מדברים בעד עצמם לעניין זה. מחאתו נגד האזכרה שנערכה להרצל [הסיפור יחד עם המקור] מופיעים במאמר מס' 111 [וצר לי אם זכרוני הטעה אותי וכתבתי שזה מובא ב"דת הציונות"].
עם כל הכבוד, כתבתי בהודעתי שהוא נקט בלשון דומה כלפי הרצל שר"י - לא לשון זהה, וחבל שעניינים סמנטיים מעין אלה צריכים להפוך למהות הדיון. מן האיגרת שכתב למרן האדר"ת זצ"ל ביחס להרצל [מתאריך כ"ט תמוז תרס"ד] ניכר כי נכון לזמן כתיבתה ראה בו רשע. באיגרת זו הוא מרגיע את חמיו שלא הייתה כוונתו ללמד סניגוריה על דברי רשעים או לספר בשבחו של הרצל מצד עצמו.
יתר על כן, במאמר מס' 74 באתר מוצגים כתבים של הר' קוק מהם עולה גישה הפוכה ושונה בתכלית לכופרים ופורקי עול מצדו. הוא כותב למשל כך:
"על ההחלטה שכפירה אינה מעכבת מלהיות יהודי עלינו לעורר כי לא יתכן, כיון שאנו חיים ע"פ תוה"ק, וע"פ דין תורה נטלה מאפיקורסים כל חבת אחוה, לא יתכן להתקיים בישוב מדיני בהיתר כפירה ח"ו, ע"כ עלינו לחזק הבנים ברוח אמונה ודעת. ובאמת הגזירה על המינים היא מפני הרעה המוסרית הגדולה שיוצאת מהם, ע"כ אנו חייבים להגן על עמינו מארס זה בכל עז".(גנזי הראי"ה א'-ז' עמ' 77).
וגם בספר "דת הציונות" עמ' קיא-קיב, מובאים דברים מהם משתמע כי הר' קוק לפחות בתחילת דרכו לא היה מקולקל כ"כ כפי שקרה אצלו בהמשך. שהרי כתב למשל:
"לא יתכן שהתחיה הלאומית תהא נטולת זיקה ליסודות היהדות, ושבראשה יעמדו אנשים הרחוקים מהיהדות בפנימיותה". (אגרות הראי"ה ג' אגרת תתס"ח).
למען הסר ספק, אף אני מחזיק בדעה כי יחסו להרצל היה חיובי בסופו של דבר אך לענ"ד ההתדרדרות אצלו באה בשלבים והלכה והחמירה ככל שצבר יותר כוח ושררה. אין לי גם ספק שהיה אכול שנאה כלפי גדולי ישראל על רקע הרחקתו מוואלז'ין ויתכן מאד שגם סבל מרגשי נחיתות...
עכ"פ, ממשיכי דרכו הצבועים אינם טורחים לברר אפילו את המינימום הזה...