שלום אבי...
ראשית, אין בעובדה שישנם גדולים שהעריכו בעבר או כאלה המעריכים בהווה את הר' קוק לסתור את הנאמר ב"דת הציונות" משמם של גדולי תורה אחרים שהתיחסו אליו בצורה חמורה ביותר. הבאת דבריהם של גדולי ישראל שדברו קשות נגד הר' קוק לא באה לטעון ש"כולם נגד הרב קוק" כדבריך אלא באה כתגובה לדברי השקר של הר' שלמה אבינר שהמתנגדים לר' קוק היו רק "קומץ קטן שהרעיש". עיקר התרכזותו של "דת הציונות" בשני חלקיו הראשונים היא בדעותיו של הר' קוק באשר לציונות ואביזרייהו שבזה אף אחד מגדולי ישראל לא הסכים עמו.
את החבר'ה מחברון שפנו לר' ששון אני מכיר גם כן והזכרנו שמו של אחד מהם (בנימין גרינגרס) ואדרבה אם הר' ששון בקי כ"כ בהשקפה ובהיסטוריה היה עליו לגלות בקיאותו בטרם הוא פוסק על ספר שהוא "כספרי מינות" ולא לכתוב בסתמיות "כל טענותיו נגד הר' קוק אינן נכונות" (טענה שלא מעידה על בקיאות בהשקפה או בהיסטוריה וריח חריף של דמגוגיה זולה עולה ממנה). וחוץ מזה אם חרד הוא לכבודו של הר' קוק כל כך מדוע שתק עד עכשיו אם כבר "לפני הרבה זמן" התחננו אליו?? האם יצחק דדון והדת"לים של רחובות הציעו לו מה שלא הציע לו בנימין גרינגרס??
על הר' יעקב ששון לתקן את דבריו בשביל עצמו ולא בשבילנו ולהשאיר את הסמכות לקבוע דינם של ספרים כספרי מינות לגדולים ממנו. ואם ראש בית המדרש בו הוא לומד הגאון רבי דוד יוסף מזמין את מחבר "דת הציונות" ללשכתו ונותן אישורו שהספרים ימכרו בבית המדרש שבו לומד הר' יעקב ששון, פסיקתו הנחרצת כי מדובר ב"ספר מינות" הוא חוצפה כלפי ראש בית המדרש (מעבר להיותה חוצפה כלפי הגר"י סילמן שהסכמתו החמה מופיעה על הספר) בו הוא לומד וכל טענותיו על ביזוי ת"ח הינן בבחינת "הפוסל במומו פוסל".
ולסיום, הנזק שגרם הר' ששון הוא לא לנו כי אם לשמו הטוב ולשיוכו לעולם התורה החרדי וכן לכל אלה שיטעו/יתעו מדבריו וישארו דת"לים בגללו. לנו גרם הר' ששון רק פרסום נרחב לספר (בדיוק בעיתוי של שבוע הספר המתקרב...) בערוצי הפירסום המובילים ביותר של הצה"ד.
נ.ב.
אני נותן בזה את התחייבותי לפרסם כל הקלטה של דברי הגרי"ש אלישיב בנושא הר' קוק באם יינתן אישורו על פירסום הדברים. אם אין אישור כזה מצד הגרי"ש אלישיב שליט"א ילמדנו המקליט בנימין גרינגרס מדוע אין ומדוע לא פרסם הקלטות אלה עד היום כשהביקור אצל הגרי"ש אלישיב היה לפני יותר משנה [בשבט התשס"ט]...