לגבי ההלל על הצלת יהודים...
בעוד כשבועיים נזכה בעז"ה להודות לקב"ה ולהללו [ע"י מקרא המגילה ותפילת על הנסים] על נס ההצלה הגדול מגזירתו הנוראה של המן הרשע. והנה מלחמה זו על אף שהיתה נסית ונפל פחד היהודים על שונאיהם בצורה מבהילה ועל טבעית לא קבעו אותה ליום משתה ושמחה כי אם למחרת ביום שנחו מאויביהם אבל יום המלחמה אדרבא יום תענית הוא לדורות [עיי' משנ"ב סי' תרפ"ו ס"ק ב']. וא"כ גם אם היה האמת כאותם מסולקי דעת שחושבים שמלכות הערב רב לטובה הוא לישראל ודבר טוב הוא להם שתצליח מלכות זו במלחמותיה [למרות שפשיטא לכל בר דעת שיצא מכלל שוטה שככל שתנוח מאויביה שמבחוץ תלחם ביתר שאת בתורה ובשומריה] הרי שבה' באייר היה מקום להתענות דעצם ההכרזה פתחה כמה וכמה חזיתות מלחמה ולא נחו מאויביהם רק זמן רב אח"כ [ומנוחה זו לא לזמן רב היתה ולמעשה עד היום אין להם מנוחה מאויביהם והסכנה גדלה מיום ליום] והדבר ידוע שקודם כל קבעו ראשי המדינה המומרים את ה' באייר ליום אידם בלי הלל ובלי הודאה זולת לכחם ועוצם ידם במצעדי גאות ד[ג]לים ובהתפארות בצעצועי המתכת שלהם ורק אח"כ הרבנות החילונית הראשית [וגם זה מתוך לחץ גדול של אנשי המזרחי] הלבישה מעטה של "חג דתי" כדרכה כסל למו "לתת הכשר על אליל הציונות" [כלשונו של מרן הסטייפלער זצוק"ל].
כך שגם אם היה צד כלשהו לומר הלל על הצלת יהודים לא היה מקומו של הלל זה בה' באייר כלל [ופוק חזי דהכל הולך אחר דעת האפיקורסים שביום שחל יום אידם ביום שישי ומקדימים פולחניהם לד' באייר הרבנות החילונית הראשית הולכת אחריהם ומקדימה את ההלל [כי יודעת גם היא כי אין ביום ה' באייר ולא כלום זולת חנופתה לאליליה ואדוניה] וכדי בזיון וקצף.
בברכה, יואל.