לגבי מלחמת החשמונאים...
חיוב אורים ותומים במלחמה הוא דבר שנסתפק בו הרמב"ן (בסוף מנין המצוות שלו בספר המצוות להרמב"ם) ואילו חיוב מלך בהוצאה למלחמה הוא דבר לא מסופק ושאלה קשה הרבה יותר על מלחמת החשמונאים.
ולענ"ד פשוט שמלחמה כנגד שמד אינה בכלל "הלכות מלחמה" וכמו שיציאה למלחמה על עסקי נפשות אינה צריכה לתנאים של "הלכות מלחמה" כמובא בשלחן ערוך סי' שכט' שיוצאים למלחמה על גויים שצרו על עיירות ישראל (אעפ"י שדיני מלחמה לא נוהגים כלל עד ביאת המשיח בב"א). ואם בעסקי נפשות כן ק"ו בשעת השמד כשמדובר בעסקי נשמות ואפילו על ערקתא דמסאני "ייהרג ואל יעבור".
ומה שהקשה למה א"כ לא מצינו מלחמות בזמנים אחרים של גזירות על קיום התורה נראה פשוט שגם אחר שהתירה התורה ללחום בגויים צריך הדבר להישקל בכובד ראש ע"י גדולי הדור אם עדיף באופן של מלחמה או באופן של הכנעה, בריחה וכד' וכמו שראינו בזמן מלכות רומי הרשעה שגזרו גזרות קשות על התורה ואעפ"י כן כשרצו הבריונים להלחם בהם אמרו גדולי הדור "לא מסתייעא מילתא" (גיטין נו.).
בברכה, יואל.