אם משהו 'מגוחך לחלוטין'
זה לפסול את דעתו של הרב מסאטמאר בשביל שהיה נוגע בדבר, ובו בזמן להכשיר את דעתו ה'אביוקטיבי' של הר' קוק...
הכל יודעים שהמלחמה נגד רעיון הציוני עלה להרב מסאטמאר בחייו, לא הרויח מזה לא ממון ולא כבוד רק רדיפות והשמצות באופן מבהיל, והחיצים באו מכל כיוון מחילונים ודתיים ואכמ"ל. לדעתי אין להסתפק בדבר שאלמלא מלחמתו בציונות היה הרב מסטמר כובש את הדור כולו תחתיו.
לעומת זה אי אפשר להתעלם מהעובדא שהציונות נתנה להר' קוק כבוד ופרסום בקנה מידה עולמי. ואלמלא המלחמה שהכריזו עליו יראי ה' היה יושב על כסא רבנות שלא היתה דוגמתה בהסטוריית עם ישראל.
כך שהר' קוק [אף אם תתעקש שהיתה כונתו לשם שמים] היה צריך כל הזמן להכניע את רגשותיו וללחום בהם כדי שדעתו תישאר 'אביוקטיבי', בו בזמן שלהרב מסטמר לא היה בעיה זו קיימת בכלל...
עד כאן לגוף הענין:
ובאשר שכתב על הרב מסאטמאר "ואוכל להוכיח לו באצבע על חלק מדברי הרב מסאטמר אשר ברור שמגמתיים הם", ילך אצל חכם שיורה לו דרכי תשובה, וסר עונו וחטאתו תכופר.