שליחת תגובה להודעה בפורום

בס"ד לכבוד הרב "יואל אלחנן" שליט"א שלום רב הנני בחור בן למשפחה חרדית הלומד בישיבה חרדית ובעל השקפת עולם חרדית קראתי חלקים מספרך "דת הציונות" ונהניתי מאוד הידע הנרחב המשולב עם ידיעת הנעשה בחיי היומיום גורם לספר להיות אכן בעל תוכן ואינו גיבובי דברים בעלמא ולא ארחיב יותר בשבחו. דא עקא אליה וקוץ בה ועצור במילין לא אוכל, ואקדים הקדמה קצרה ואומר: כל נושא יעמוד לדיון ואף כשרותו של כל רב, הכל לגיטימי ואם אינו מעוניין בזה ישליך ברגע זה מכתבי למיכל הגניזה הקרובה. לענ"ד מספר נקודות בספרו טעונים שיפור ויש אשר נעשה עירוב תחומין ואפרש שיחתי: דרכם של אנשים המשתייכים לקבוצות מסוימות ביהדות להצדיק את דעתם בחירוף נפש עד כדי גידוף הרבנים העומדים מהצד שכנגד. לענ"ד דבר זה נובע מאי השכנוע הפנימי העמוק בצדקת דרך המגדף, שהרי רב זה עומד כנגדו, ועל כן מחוייב הוא לבזותו כדי לאמת את דרכו שלו. דוגמא לדבר ישנם אנשים מהחוג הליטאי [אשר אני נמנה על שורותיו] הנוהגים היתר לעצמם באיסור ביזוי ת"ח החמור כ"כ עד אשר מבואר בגמ' ר"ה טז. דהמבזה ת"ח ה"ה בכלל אפיקורס ויורד לגיהנם ונידון לדורי דורות, אנשים אלו לא השכילו דבר אחד הפשוט לכל רפה שכל שהוא אף אם טעה איזה אדם עדיין לא נפסל כלל צא וראה מדברי החרמות שפורסמו בזמנו כנגד החסידות וא"כ אנו תלמידי מאור עינינו הגאון החסיד ז"ל שמא נאמר שהבעש"ט היה רשע ? חלילה לנו מעשות זאת ס"ס צדיק היה ואף שע"פ מה שהורו לנו רבותנו טועה היה וכן בענייננו אף במידה וטעה אדם פלוני מ"מ לא נפסל כלל ודי בזה. כלפי מה הדברים אמורים: ראיתי בספרך בחלק הראשון שכל אימת שהנושא הנידון היה גדלותו של הרב קוק ז"ל אכן נזהרת בכבודו ואף שלא בשיעור הראוי מ"מ ייסלח לך עוון זה כל זמן שלא זלזלת בו בפומבי להדיא אבל משהגיע חלק ב' לידי נדהמתי מדברי החירוף שכתבת כנגד הרב קוק ואשר ע"כ, א. במידה ואכן צודק אנוכי בטענתי הנ"ל [ואנא ישפוט עצמו במאזני צדק אם אכן יש ממש בדברי ולא ישליכם לאחר גוו כלא מאומה] לא אכנס לפרטי הדברים מכיון שלא הם הביאו לתוצאה זו של זלזול בכבודו ז"ל [וכמו שידוע המעשה באחד הרבנים שנכנס אליו תלמידו שפקר ושאלות באמונה בפיו וענהו הרב אימתי נוצרו לך שאלות אלו ענהו תלמידו לאחר שאכלתי מאכלי טריפה פצה הרב וענה א"כ אין אלו שאלות אלא תירוצים] אזי הדברים חמורים מאוד ויעשה חשבון נפש לעצמו כיצד לתקן עוון נורא זה. ב. אף אם אינני צודק מ"מ אעיר מעט על טענותיו ואף שאחר המ"מ ייראה כאילו יש איזה נדון בדבר גדלותו של הרב קוק ז"ל מ"מ שמא יבואו מעט מדברי היוציאם מן הלב וייכנסו ללבו וזה החלי בעזרת ה' : עיקר גדלותו אינה נצרכת לראיות מכיון שכל אדם אשר חי בזמנו ידע על כך שללא ספק מדובר באדם גדול והנני אומר זאת משיחה עם עשרות אנשים שחיו אז [אפילו הרבה מאוד מהציבור החרדי היום אומרים שטעה ומ"מ אדם גדול היה]. דעת גדולי הדור: ידוע שתמונתו הייתה תלויה בבית מרן הגרי"ש שליט"א עד פטירת רעייתו ז"ל כמו"כ מפורסמת דעתו של מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל [ואם ירצה אשלח לו שיחת הגרי"ש זילברמן ז"ל שמעיד ששמע מהגרש"ז שאיש קדוש כמו הרב קוק לא ראה מעולם] עד אשר לקחו לסנדק לבנו מרן הגר"ש אויערבאך שליט"א דברי החזו"א מפורסמים וא"צ להאריך בהם וכל הפלפולים סביב דבריו מיותרים לחלוטין כיון שא"א להתעלם מהעובדה שס"ס עמד בדרשתו ושלח אליו את ספריו בהגיעו ארצה [ואם היה לאח"ז מה אי"ז נפק"מ סו"ס לי או לך לא שלחם] ומש"כ בספרו מעשה מהרב שלמה לורנץ אי"ז שייך לענייננו אותו רב [שלא היה הרב קוק יען אשר הרב שלמה לורנץ לא הכיר את החזו"א בשנת תרצ"ד מכיון שהיה בן ט"ו לכה"פ] המסופר בספר במחיצתם לא זכה לתואר הוד כבוד מרן ולא עמד החז"א על רגליו בדרשתו ומכיון שמסתמא ע"ד החזו"א יש לו פלפולים רבים לעוקרם מפשטם לא אאריך יותר וביותר במידה ואכן היה בור שוטה או ככל שלל כינוייו בספרו (ח"ב) לא היה ידידו הקרוב, הרידב"ז מסלוצק ז"ל ולדעת יתר גדולי הדור יעיין בהרחבה בספר אגרות לראיה. אך לבד זאת כל מי שמעיין בספריו יווכח מיד שעומד הוא מול אדם ענק שבענקים גאון גדול המשלב בקרבו נפש של איש הכמה להי"ת ולעבודתו ויתברר לו בלי ספק שאכן מטרת אדם זה הייתה לשם שמים. אם אכן צדק בגישתו שההתחברות לרשעים מעלה יש בה אינני כדאי להכריע אבל את התוצאות בעיננו ראינו אבל שוב לא נפסל אף אדם משום דעותיו הטועות. [להביא את דברי הרב מסאטמר ז"ל זה מגוחך לחלוטין לבד שיש לדון אם אכן צודק הנני במש"כ בהערה א' כלפיו {ואוכל להוכיח לו באצבע על חלק מדברי הרב מסאטמר אשר ברור שמגמתיים הם} יתירה מכך שנוגע היה ונוגע בדבר פסול ואפי' משה ואהרון פסולים ובפרט שלדעתו האמונה במדינה היא כל העברות שבתורה גם יחד ודאי וודאי שלא ייסלח לאשר יסכים בדעה זו ואף דברי הרוגטשובער אינם שייכים ובהכנעה ובכפיפת קומה אומר אני דברי כלפי גאון ישראל זה אך דעותיו אינם מקובלים בהשקפה אף על חוגי החסידות ואכמ"ל בזה ואם האמת נר לרגליו ידע כוונתי בזה]. ברצוני לעורר על דבר נוסף שלענ"ד עירוב תחומין הוא: קידשת מלחמה בציוניים הדתיים ואשריך אכן ראויים הם למלחמה זו גדרי הקדושה הפרוצים והפיכת מצוות יישוב הארץ לסמל לאומי הם עוון נורא אך כמדומה שטועה אתה בפרט זה, עדיין איננו לוחמים כנגד הציונות, נלחם כנגד מהרסי התורה אבל לא נלחם כנגד התורה בעצמה, מצוות יישוב א"י הנוהגת בזמה"ז [וכמש"כ המהרי"ט דדברי ר"ח כהן בתוס' שלהי כתובות אינם אלא דברי תלמיד טועה] תיבטל משום שהפכוה הציוניים סמל לאמונתם שמא מחר יקחו להם מצוות מילה ואף בזה נזלזל כולנו היישמע הבל כזה ? אהבת א"י הטבועה בלב כל יהודי תשכח משום שעשאוה להם אותם האנשים לדמות יונה ? לא יעלה על הדעת! ישים נא אל ליבו לנקודה מעניינת: אותו רב יהודה אשר פסק שאסורה העלייה לא"י הוא הוא אשר בירך בורא שמן ארצנו משום חיבוב א"י אכן נאה הוא זה לאמוראים ההפרדה מדע"ת בעניין א"י ואהבת הארץ איני רוצה להרחיב במקראות המדברים מאהבת א"י וציון אשר כל פסוק שני בתהילים ידבר מעניין זה ואתה חלף אהבת הארץ בזלזול רב תדבר ודבריך אודות נתינת א"י לאוה"ע [אשר נפסק הדין שמתענין מריעין ע"ז] אינם אלא כאי' מה בכך ה"י ישים אל ליבו דבר זה והיה זה שכרי [ובכלל זה עדיין א"צ לבזות את עיקרי הצה"ד אם כמה מבניהם אינם שומרים על תרי"ג מצוות כשם שלא נזלזל בחרדיות (קובו"ץ) משום כו"כ מהחרדים שפסולים לעדות משום עבירות החמורות שבתורה וביודע ומכיר קאמינא כל עוד שלא הוכח את אשר "דת הציונות" היא זו שאכן הביאה לכך אינו רשאי בביזוי תורה ולומדיה] [איני רוצה להכנס במו"מ אם אכן כיבוש הארץ הוא אתחלתא דגאולה אשר דעתי ברורה בזה מיוסדת בראיות ברורות ומעוגת מדברי רבותינו נו"ע ושליט"א ואם ירצה נשא ונתן בזה כדרכה של תורה] עוד רגע אדבר במה שראיתי בסוף ספרו דת הציונות ונעוויתי על אשר הביא בספרו תמונות של אחד הפינוים [אין הספר תח"י כעת להזכר איזה פינוי מדובר] וכתב תחתם : "אהבת ישראל" דרך גיחוך דבר זה נורא ואיום ! אף אם דעתם של אותם אנשים שונה משלך עדיין חייב אתה להיות נושא בעול איתם ולישא בסבלם ! היודע אתה כמה מגדולי ישראל "שלנו" לא אכלו באותו יום מכיון שאינם יכולים לאכול ביום שסובלים בו יהודים, ואתה תחת אשר תענה נפשך ישמח ויגיל לבבך ותאמר האח כדאי היה יום זה כיום הגאולה, תמהני שמא לב אבן בקרבך, והגדלת עשות בחלק שני מספרך במש"כ דברים נוראים [על מאמרו הנוקב של אותו בחור] תחת אשר היה לך לאמר אכן כואב אני את כאבכם אבל מ"מ יודע אני שלטובתכם הוא [לדעתך המשובשת אשר נסתרה בימים אלו שאכן דבר זה היה מוכרח מן הבטחון] או שתאמר יותר, כואב אני את ההפגנות אשר תערובת נוראה הייתה בהם והיא אשר גורמת להקאת בנ"י מארצם וכדו' ואתה מלאת פיך שחוק בדברי לעג רדודים תמהני. אקווה שכבודו יענה על מכתבי ברצינות יתירה מתוך רצון ידיעת האמת [ואשא תפילה שאף מגמתי תהא לש"ש בלחוד] ואשמח בזה אם ישא ויתן עמי כדרכה של תורה אם תרצה לפרסם מכתב זה הנני נותן רשותי ובלבד שלא יאמר שמי לאף אדם זולתו ובתנאי כפול שישיב לי קודם שיפרסם שוברי [לדעתו] ברבים. ואף שכתבתי כאויב לא אזוז עד שאעשה כאוהב. נ.ב. אחזור ואכפול שנית את אשר כתבתי למעלה שאם אכן יודיע לאי מי את אשר כתבתי כאן יעבור על חרם דרבנו גרשום ואין לו מחילה בזה ובבא.