הוא התינוק שנשבה
ר' משה שנפלד ז"ל מתאר בספרו הטרגי "ילדי טהרן מאשימים" [ע"ש המאמר "אני מאשים" שפירסם חסיד אומות העולם-הסופר הצרפתי- אמיל זולה,נגד עלילת האנטישמיים בפרשת דרייפוס] את סבלם של יתומי השואה,ברובם ילדיהם של אדמו"רים וחסידים אנשי שם מוורשא בגילאים של 10-15 שנה,שברחו במצור ובמצוק דרך ערבות סיביר עד שנפלו בטהרן לידה של הסוכנות שהתחילה מיד במסע שמד אכזרי.
תקצר היריעה מהכיל את זעקות השבר של החרדים על האומללים האלו.
כאשר הצליח סוף סוף הגאון מבריסק זצ"ל להרתיע את הסוכנות ע"י חרם רבני לונדון נגד המגביות למענה,היה זה הר' י.ל. מימון-כפי שמעידה בתו גאולה בת-יהודה בספרה 'הרב מיימון בדורותיו'-שהוליכם שלל כאילו אין דובים ואין יער,ושאין אלו אלא האשמות שוא של 'שונאי ציון'.
רשע זה-שהצה"ד לא שוכחת אף פעם להוסיף לשמו זצ"ל-אמר לא פעם כי מוטב שיקלטו הילדים אצל 'השומר הצעיר' (שלא נתנה להכניס מצות בפסח) משיקלטו באחת הישיבות.
כאשר בדרך לא דרך הגיע אי-פעם בחור חרדי לתוך מחנות ההסגר שהקים בן גוריון היו אלו מדריכי המזרחי שקדמו פניהם בחירופים ובמטר אבנים והסיתו את הילדים-שעדיין התגעגעו לדרך בית אבא- לא להצטרף לחרדים האשמים במות הוריהם.
אז מה לנו להלין על לדוין,הרי,גדולים וטובים הימנו השתמשו כבר בעלילה זו כדי לחסום כל דרך לחזרה ליהדות מקורית.
ושוב,הקרדיט לפטנט ההשנאה לא מגיע למזרחי.השתשמשו בה כבר הנוצרים באירופה שבידיהם הופקדו ילדי ישראל ע"י הורים קדושים הי"ד שהרגישו שעתידים להוליך אותם למשרפות,ולא הניחו להיפרד מילדיהם תוך הזכרת,משה'לה,יודה'לה, זכור כי יהודי אתה!
מיד אחרי השואה היו יהודים שמסרו נפשם להוציאם מהמנזרים.כמובן שהכומרים והנזירות בעלי 'דת האהבה' עשו ככל אשר יכולו-וזאת לפי פקודת האפיפיור פיוס 12 ימש"ו-להציל את 'הנשמות התועות היהודיות' לעולם שכולו טוב להם.
ומה יעשו אלו המצילים את היהודים מהגיהנום אם יגיעו טרדנים יהודים?
נפלו על פטנט ההשנאה; דאגו מראש לצייר את היהודים בעיניהם של היתומים האומללים כאכזרים,בעלי קרניים על ראשם ומה לא.ובלבד שלא יחזרו לצור מחצבתם.
על מי יש לנו להלין על התינוק שנשבה או על שוביו?
[יצויין כאן פקחותו של הרב מפוניבז'.שמע על מנזר מסויים כי נמצאים שם ילדי ישראל.בהגיעו לשערי המנזר כחשו לו נציגי האהבה והיושר עלי אדמות "ודאי כבוד הרב צודק.בחפץ לב היינו מוסרים לכבודו ילדים יהודים.אך מה נעשה אם אין אצלינו יהודים".לא הניח להם הטרדן,וביקש מהם ליכנס רק ל10 דקות.נו מילא,מה יצליח יהודי זה ב10 דקות.נכנס הרב,עמד מול הילדים והתחיל לצעוק "שמע ישראל!" מיד פרצו קולות שבר מכמה וכמה ילדים אשר החרו החזיקו אחריו "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" .לקחם הרב בידיו הרחמניות ויצא איתם.זכותו יגן עלינו]
אך המקורי שבאמת מגיע לו פטנט המחסום לחזרה זה ירבעם בן נבט.
נחזור אחורה שלשת אלפי שנה ונתאר לעצמינו ילד שנולד במלכותו הגדולה-מלכות ישראל-השולטת על עשרה שבטים.
מנין היה לו לילד כזה לדעת כי בית המקדש האמיתי נמצא בירושלים שאינה אלא עיר בממלכת יהודה הקטנה,בשעה שיש לו-במלכות ישראל הגדולה- עגל אחד בבית אל ושני בדן והרי המלך ירבעם בונה הארץ (מל"א יא כז) התלמיד חכם(סנהדרין קב עמ' א) והצדיק שהטיף מוסר לשלמה המלך (שם קא עמ' ב) אומר לו הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.
מה יש לנו להלין על תינוק שנשבה זה שלא הכיר מימיו את בית המקדש אם בעיניו מצטייר כ"קטן" דוקא המקום הקדוש הזה-דרכה מתקבלות כל התפלות- ואילו העגלים של ירבעם בן נבט הופכים בעיניו ל"גדולים".
הלא את סיבתו האמיתית-הפחד,שמא יחזרו ישראל לבית המקדש האמיתי ויעמדו שם על קטנותו מול המלך רחבעם (בגמ' שם)-לא אמר ירבעם אלא בלבו.
להמונים הוא המציא תורה שלימה;כי דוקא בירושלים עובדים ע"ז (רלב"ג לפסוק מל"א יב כח) ואילו את ההבדל בין עגל הזהב הפסול לשני עגליו הוא הסביר עפ"י סוד(זהר כי תשא,קצג א).וכי זה הוא הראוי למלוך על ישראל ולא מלך יהודה,הרי הנביא אחיה השילוני המשיחו.
ועם כל התעמולה הזאת חשש שמא יגלו ישראל את כוונתו האמיתית,וכי השכינה שורה בבית המקדש ולא אצל עגליו.מה עשה? הושיב ירבעם משמרות על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.