לגבי דעת הר' קוק על שפינוזה...
הדברים שהזכרת נאמרו ע"י פרופסור אביעזר רביצקי בכנס שנערך בשנת תשס"ג במלאת 100 שנה להולדת האפיקורס ישעיהו לייבוביץ' ושם ציין כי זה הושמט מהמהדורות המאוחרות של אורות הקדש. [ומהכנסים בהם דנים בדבריו אתה למד מה טיבו]
אם זה נכון או לא איני יודע, כי לא מפיהם של פרופסורים כאלה או אחרים אנו חיים ואת המהדורה המקורית של "אורות הקדש" לא ראיתי. מה שכן, קצת חיזוק לדברי פרופ' רביצקי יש ב"אדר היקר ועקבי הצאן", (עמ' קלד'-קלה', מוסד הרב קוק, תשכ"ז) שם מתייחס הר' קוק אל שפינוזה [אחרי כל הביקורת כלפיו] בלשון הזו: אמנם כח נערץ כזה, אע"פ שמקורו ובסיסו הוא אלילי, לא היה אפשר כמעט להופיע כי אם על ידי איש מזרע ישראל, שהמחשבה של האחדות האלהית הכתה שורש כל כך חזק בנפשו, עד שרק הוא היה יכול להוליד צל חשוך נורא כזה ע"י האור הגדול, שקבלו בדרך שבורה ומעוותת, שרק בעמל רב, ונסיון כביר, הננו מוכשרים להוציא גם מהרמון הזה, המעובה בקליפתו, איזה תוך תמציתי, הראוי להתקיים אחרי מירוקו ליבונו וצירופו.
גם כאן אנו מוצאים את שיטתו הידועה של הר' קוק המחפה גם על הגדולים והמפורסמים שבאפיקורסים אשר הוקעו והוצאו מן הכלל בכפירתם הנלוזה.
הוא יבקר את שפינוזה אך גם ילמד זכות על כפירתו. בניגוד למה שמקובלנו מרבותינו ז"ל כי נטיות לבו המושחתות של האדם הן המובילות אותו לכפירה כותב הר' קוק כי ה"מחשבה של האחדות האלקית הכתה שרש כ"כ חזק בנפשו". וכיון ששרש הכפירה של שפינוזה כ"כ חיובי ומקורו ב"מחשבה" חיובית כ"כ לא נותר לר' קוק כי אם לעמול על הגותו האפיקורסית כדי לאכול את ה"רימון"... ומי שעמל על הגותו של שפינוזה ורואה בה "רימון" לא פלא שנידון ע"י גדולי דורו לזריקה אל מחוץ למחנה כדרך שמתיחסים ל"קליפה"...
בברכה, יואל.