ענוה פסולה
ספר ארחות צדיקים - השער השני - שער הענוה:
"אך מה שצריך להרחיק במידה זאת {של הענוה}- שלא יהא עניו ונכנע לפני הרשעים, ועל זה אמר הכתוב (משלי כה כו): "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע".
ואם יש יכולת בידו, ינקום מן הרשעים לכבוד השם, ויחזק תוכחתו נגדם, ויעמוד עליהם כארי נוהם להציל הנגזל מיד הגוזל. ויורה בני אדם עבודת הקדוש ברוך הוא, ויוכיחם בכל כחו כפי חכמתו, בתחילה - בנחת, ואם לא יועיל - יכלימם, ויצום על הטוב, ויזהירם מן הרע, בפיו ובלשונו, כפי חכמתו. וימהר לקחת דיני אל-הים ממי שחייב בהם, ולא יכנע ולא ישפל בזה:
יש ענוה שהיא רעה כמו הגאוה, כענין שעשו נביאי שקר, שהיו לובשים בגדים כמו נביאי האמת שיקבלו כזביהם ושקריהם, כמו שנאמר (זכריה יג ד): "ולא ילבשו אדרת שער למען כחש". לכך אותם ההולכים בענוה בענין המלבושים ומדברים בנחת, ומנהיגים עצמם בחזקת חסידים וצדיקים, למען יאמינו להם ויסמכו על דבריהם, ויחניפו למי שאין להחניף,וגונבים דעת הבריות - אלו הם מחללים השם, ברוך הוא, יותר מכל האדם, וגורמים שאין העולם מאמינים לטובים, והם נחשדים מבני אדם שיאמרו: שמא אלו הם כאלו? והמכיר בהם חייב לפרסם ולהודיע לכל, כאשר אמרו רבותינו (יומא פו ב): מפרסמים את החנפים:"
והכלל היסודי בזה הוא כמו שכתב חידושי הרי"ם (ספר הזכות,פרשת שלח):פרשת המרגלים מלמדנו דכשם שהיה אסור לציית למרגלים כך יהיה אסור לציית לנביאי שקר או מנהיגים כירבעם בן נבט או שאר גדולים אם יסטו מדרך הי"ת לפי פשוטו.