שליחת תגובה להודעה בפורום

אין בלבי שמחה לאיד אבל גם אינני מסוגל להבין את המנטליות שלהם. הרי גדולי תורה פסקו שאסור לשבת שם מלכתחילה, שיש בכך משום פיקוח נפש והתגרות באומות והם התעלמו. הם העדיפו לסמוך על עצת רבניהם ועל המדינה. יתר על כן, הם תמיד התפללו לשלום המדינה וקראו הלל ביום העצמאות, למרות שידעו כי המדינה מעבירה יהודים על דתם ומחנכת לכפירה. כעת, משגורשו מבתיהם ונותרו חסרי כל הם עדיין סומכים על המדינה שתפתור את כל בעיותיהם ועדיין אוהבים אותה. האם אין בכך משום צביעות וסתירה לוגית ?

לגבי עזיבת הדת, הרי מי שעושה דין לעצמו ומלעיג על דברי חכמים כעניין שבאידיאולוגיה איננו יכול לטעון שיש לו או שהייתה לו אי פעם זיקה לדת משה וישראל...