הדברים לאשורם הם כי..
השתיקה הרועמת שבתוך הרוב הדומם של הציבור החרדי לדבר ה' מטעה כאילו חלקם מסכימים למשנתו ח"ו. ההיפך הוא הנכון!
-ברוב ככל המקרים הגורם לשתיקה היא האדישות המוחלטת של עולם התורה לאיש ולדעותיו.
(וביחס לדבריך:) -ואף באותם מקרים שהמצב אילץ את חכמי דורו לצאת כנגדו,הרי מפאת עדינותם ובעיקר-מפני חילול ה' הנגרם ע"י מחלוקת לא עשו זאת כי אם מתוך צער רב. כפי שתראה בדברי הגאונים הקדושים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד והגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל בצירוף חברי בית הדין שהיו קרובים אל החלל במכתבם :
"ידיד ה' הננו מוכרחים הפעם לצאת מגדרנו מדת השתיקה ולהודיע צערנו גלוי גם לכבוד תורתו הרמה שיחי'.. ובשגם כי שם רב נקרא על כותבם והם נכנסים בקרבם {של הצעירים} כארס של עכנאי, ומתקדשים ומטהרים על הגנות, ושם שמים מתחלל וסכנה והריסת דת משה ויהודית נשקפה בעטים של דברים כאלה על כל רוחו וחינוכו של הדור הצעיר, ואם אמנם החרשנו בגלוי עד כה מחשש מחלוקת וקטטה וחלול ה' שיכול לצאת עי"ז, אבל כבר עברו ושטפו כל גבול ופלך השתיקה ואם אנו מחשים ומצאנו עוון ח"ו.. ועל כגון דא עקא. ואסור לנו למשתק שלא נתחייב ח"ו בדמם של כל אותם בני הנעורים והתלמידים אשר ישתו את המים הרעים הללו, ואיך נאמר אח"כ ידינו לא שפכו וכו', וכאשר שמענו מפי נאמנים כי כבר פשתה נגע הצרעת הזאת אצל הצעירים הישרים עד כה, בטענה ותואנה שהרי הרב אומר כך.. והנה זאת היא חובתינו בתור הקרובים אל החלל, ואל מקום המשפט.
ועל סיבת המניעה מטעם מחלוקת חוזר הגאון רבי יצחק ירוחם זצ"ל במכתבו הפרטי:
"ידע נא מע"כ כ"ג ידידי שיח' כי אני נמנע מלהשיב בענין זה מפני המחלוקת ואך הפעם יצאתי מגדרי בידעי את כבוד תורתו הרמה כי הוא חפץ לדעת אמיתן של דברים"
הנה בדברים אלה אפשר גם לראות הסבה שרבנים אחרים לא הגיבו באותה החריפות של גדולי הדור בא"י למעשיו, ולפרסום דעותיו.