לגבי יחס גדולי ישראל לעליה לא"י....
גדולי ישראל ברובם לא התנגדו לעליה לא"י באופן עקרוני (ושלשת השבועות אינן מונעות עליה לא"י וגם כפרנותה של התנועה הציונית אין בה כדי למנוע יהודים לעלות לא"י באופן שאינם מתחברים לציונים בדעה ובמעשה ואין כל שיתוף פעולה ביניהם וגדול קברניטי המלחמה במינות ובאביזרייהו בא"י מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד עודד תמיד יהודים שומרי תורה ומצוות לעלות לא"י).
מה שנוצל ע"י ראשי הציונות (ומלחכי פינכתם הדת"לים) לצורכי תעמולתם הזולה לפיה הוצגו גדולי ישראל כמתנגדים לעליה לא"י היא העובדה שגדולי ישראל התיחסו למצות ישוב א"י כמו שההלכה מחייבת להתייחס אליה וכשהיו שיקולים חשובים בעדיפותם לעליה לא"י הכריעו לשואליהם להשאר בחו"ל בעוד שהאפיקורסים חינכו שהציונות היא מעל הכל ואם הציונות צריכה יהודים בא"י אזי הכל נדחה מפני זה וכולם חייבים לתת עדיפות ראשונה לעליה לא"י.
ב. החרדים לא "אימצו" את שלשת השבועות כמו שלא "אימצו" הנחת תפילין ושמירת שבת אלא כמו שההלכה מחייבת שמירת שבת היא מחייבת להתייחס לאזהרת שלשת השבועות שאין עליה שום חולק. ובדיוק כמו שהעובדה שמרן ה"חפץ חיים" חיבר ספר מקיף בענין שמירת הלשון לא הופכת את מי ששומר את לשונו ל"מאמץ" שיטתו של דברי ה"חפץ חיים" אלא לשומר תורה ומצוות המטה אוזן לדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים כך גם התיחסות לאזהרת שלשת השבועות אינה "אימוץ" משנתו של מרן הגה"ק מסאטמר אלא שמירת דברי חז"ל ואזהרותיהם.
בברכה, יואל.