אני זוכר שהדבר הבולט שבלבל בישיבה התיכונית זה העניין של רב. כי ראיתי כאלו שהם בוגרי מבחני הרבנות ולכן על אף דברים תמוהים ששמעתי מהם הנחתי שמדובר בדעות בקרב הרבנים. ובזמנו בכלל לא ידעתי על העניין שחייב שיהיה יראת שמיים ושימוש בפועל מורה הוראה עד לקבל אישור להורות בפני עצמו או בכלל לא ידעתי על מושג של גילוי פנים בתורה שלא כהלכה.
חבל שאחיי בנוער הדל"י גדלים בצורה כזו מעוותת שהורסת רק לעצמם את עתידם הרוחני.
ואני זוכר היטב מקרים לא מעטים של בחורים שרצו להתחזק אבל ה'רבנים' שם פשוט הורידו אותם בטענות ש'צריך לחזק את האחרים' (והכוונה הייתה לאותם חבר'ה אחרים בכיתה שהיו 'חלשים רוחנית' בלשון המעטה מאוד) עד שאחד מהחברים שלי שבאמת רצה להתחזק, ובגלל ההוראה שלהם להישאר איתם, לאחר זמן פשוט פרק עול לחלוטין רח"ל. (ויש עוד הרבה סיפורים מסוגים כאלה ואחרים והמכנה המשותף של כולם זה ירידה רוחנית בדרגה כזו או אחרת) אלא רק שבמקרה הזה ספציפי נחרט לי היטב כי היה מדובר בחבר שגם הסכים לשתף ולהתייעץ איתי בשלב מסוים)
פשוט אנשים חסרי אחריות באיצטלא של בוגרי מבחנים ברבנות.
מי יתן את הדין על הנערים האלה?!