תחשוב על מה שכתבת
לצערי, אתה פותח את דבריך בהשמעת טענה אפיקורסית חילונית לפיה ניתן היה למנוע את השואה (דהיינו עונש שנגזר משמים בעוון חטאים) באמצעות פעולות פיזיות כאלה ואחרות (בניין הארץ, הקמת צבא, עליה המונית לא"י וכיוב'). והאם לא ידוע לכבודו כי מעונשו של הקב"ה אין לאן לברוח, גם לא לקצה קצהו של היקום ?
שנית, בדבריך יש משום הרשעה והטחת אישומים כוזבים באנשים יראי שמים על כך שהם, רחמנא לצלן, לא עברו על איסורי תורה ולא נתנו לגיטימציה לאותם חלוצים ועולים אתיאיסטים שמלכתחילה הכריזו כי אין בכוונתם להישמע לדעת תורה וכל רצונם הוא להפוך את א"י למדינה חילונית עפ"י האידיאולוגיה ההרצליאנית.
שלישית, הספר "אם הבנים שמחה" לא נותן שום אחיזה להשקפה האפיקורסית של הצה"ד משום שהוא חובר בתקופת הזוועות של השואה והמחבר ניסה ככל יכולתו ללמד זכות על כלל ישראל כדי להמתיק את רוע הגזירה ולא משום רצונו להצדיק רשעים, כפי שעושים השכם והערב רבני הצה"ד.