שליחת תגובה להודעה בפורום

א. מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דעמלק פרשה א ומכילתא דרבי שמעון בר יוחאי י"ח, א: וכן את מוצא ביהונדב מתחלה היו קורין אותו יהונדב (מ"ב י טו) וכיון שנתחבר ליהוא מנעו ממנו אות אחת ונקרא יונדב (ירמ' לה ו) מיכן אמרו אל יתחבר אדם לרשע ואפילו לקרבו לתורה.

 

ב. משנת רבי אליעזר פרשה י"ט: אלא אשריהן שלצדיקים ואשרי טפוליהן, שנאמר חנה מלאך ה' סביב ליראיו. אוי להן לרשעים ואוי לטפוליהן, שנ' ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. אלו מחניפין. מיכאן אמרו, אל יתחבר אדם לרשע, אפילו להחזירו לתשובה. שהרי יונדב בן רכב נתחבר ליהוא להחזירו לתשובה, ונקרא יונדב.

 

ג. רבנו שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ) בפירושו לפרקי אבות א, ז: ואל תתחבר לרשע - כמו שהזהיר להתרחק מהשכן הרע לבריות, כן הזהיר מלהתחבר לרשע, שהוא רע לשמים. והכתוב אומר 'ורועה כסילים ירוע' (משלי י"ג, כ), לפי שהוא למד ממעשיו. וכן כתוב, 'אל תתרע את' (משלי כ"ב, כ"ד) בעל אף פן תאלף ארחותיו, ולזה הוא מהדברים המעכבים את התשובה. ובפרק אמר להם הממונה (יומא לח, ב) אמרו: "... לשון יחיד, רשע מחבירו". פירוש, נזכר לגנאי מפני חבירו, שנאמר ושם רשעים ירקב, לשון רבים. ובפרקי ר' אליעזר וכן במדרש משלי, משלו משל: לנכנס בבית הבורסי אעפ"י שלא לקח כלום, מכל מקום ריח רע קלט והוציא עמו. וכלל בזה כל התחברות בין בעסק משא ומתן בין בחברת אהבה, כי כשהוא מתחבר עמו הוא מחזק את ידו להוסיף על חטאתו פשע, כי הרשע אומר מה אני מפסיד במעשי הרעים והלא כל בני אדם הם מחבבים אותי ומתחברים אלי. ועל זה אמרו באבות דרבי נתן (באד"נ פ"ט הלכה ד), אל תהי חבר לרשע אפילו לדבר מצוה. וכן אמרו במכילתא... (כמו שהבאתי באות א - ניב) ובאבות דרבי נתן אמרו (פ"ט הלכה ד: כל המודבק לרעים, אע"פ שאינו עושה כמעשיהם, נוטל עונש כיוצא בהם, וכל המודבק לטובים, אעפ"י שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם. והטעם בזה הוא, שהתחברותו עם הטובים או עם הרעים, היא מחזקת ידיהם במעשיהם, וכאילו כל אשר הם עושים הוא היה עושה. ולזה נאמר ליהושפט בהתחברו עם אחזיהו, 'פרץ י"י מעשיך' [דברי הימים ב כ לז], וכן אמר לו כשהתחבר אל אחאב הרשע לעזור, 'ושונאי י"י תאהב ובזה עליך קצף' [שם יט ב]. ולא מצא הקב"ה דופי ביצחק אבינו שהיה עולה תמימה, אלא על שאהב את שנאיו, כמו שנזכר במדרש חזית ובילמדנו פרשת קדושים".

 

ד. וכך פוסק הרמב"ם בהלכות דעות ו, א באין חולק: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו', וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים".

*זו גם סתירה לטענת המזרחי להיות מעורב עם הבריות כתירוץ להתחברות לרשעים.  

 

אפשר להביא עוד מקורות רבים אך רובם מסתמכים על הנ"ל. כל מי שלב אדם בקרבו לא יכול להתעלם מדברי רבותינו המפורשים.