ל-י {גנבת לי את השם אבל לא נורא...}
קודם כל אתה צריך להבין שבציבור החרדי ובציבור הד"ל יש דרישות אחרות ע"מ להיחשב "גדולי תורה". לכן, גם אם ה"רבנים" שהזכרת לא היו משקרים או אומרים דברים שאסור לומר, בציבור החרדי הם היו נחשבים במקרה הטוב "אברכים".
בציבור בחרדי יש עולם של תורה, ישיבות קטנות וגדולות שלומדים בהם מבוקר ועד ערב ללא מקצועות חול ללא צבא וללא אוניברסיטה, עולם של אברכים שממיתים את עצמם על התורה לא רק לכמה שנים - אלא גם בגילאי 30,40,50... מקיימים את הכתוב "אדם כי ימות באוהל" - "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". שם לא מתפעלים מדרשנים טובים, או מדבורים יפים בעלוני שבת. לא מכמות הספרים שאדם חיבר, ולא מהיכולת שלו להיתפלסף. שם רואים טוב מאוד אם הוא באמת יודע, או שהוא מנסה להתפאר על עמי ארצות. ה"רבנים" שציינת לא היו שורדים שם דקה לפני שהיו סותמים להם את הפה, ולכן הם בחרו את "המיזרחי" בתור הבמה שלהם.