דעת תורה על ויכוחים
כותב מרן הגה"ק מסטייפלא זצ"ל בהקדמתו הנפלאה לסה"ק 'חיי עולם' וז"ל:
ואמנם אסור להתווכח עמהן להציע לפניהם טענות והוכחות,כאילו ההכרעה תלויה בשיקול דעתו של נבוך זה,ועצם הדיון והויכוח בעניני אמונה הוא איסור וגם מסוכן כמו שכתב הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ב הלכה ג:
"ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות."
והתרופה להנצל ממחשבות ובלבול הדעות הוא רק להתחזק בתורה ובתפלה ובעבודת הבורא ית' ובהמשך הזמן כל המחשבות כולם כליל יחלופו,וכלין מאליהן.
ולזאת מיסודי האמונה בתורה הקדושה היא אמונת חכמים שכמו בהוראת איסור והיתר ודיני ממונות וכיו"ב לא כל אדם מסוגל להורות ולהחליט על ספיקותיו ועליו לסמוך על גדולי הדורות כמו כן בכל עניני האמונה והדת עליו להשען על רבותינו הק',וככל שיכיר יותר רום גאון קדושת רבותינו תהא אמונתו יותר שלמה.