ממה נפשך...
אם אותם החיילים הם מחללי שבת ואוכלי נבילות וטריפות וכדו' הרי מבואר במס' שמחות (פ"ב ה"י): "כל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו בכל דבר, אחיהם וקרוביהן לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחים...". ומפרש בפירוש נחלת יעקב (שם) מהות הפורש מדרכי ציבור, שלא מדובר כאן ממומר להכעיס אלא: "הם אנשים שפרקו עול מצות מעל צווארם, ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמם כשאר האומות, וכן האפיקורסים והמומרין והמוסרים". וכן פסק להלכה ולמעשה הרמב"ם פ"א מהלכות אבל, וטוש"ע יו"ד שמ"ה סעיף ה' עיי"ש.
ומכל שכן שאין להעלות זכרם בדרך כבוד כגבורי האומה.
ואם מדובר בחיילים שומרי תומ"צ (הגם שקרוב לומר שגם הם נכללים בגדר פורשים מדרכי ציבור, וצריך לזה הכרעתו של רב מובהק) הרי מזכירים אותם בני משפחותיהם בכל יום טוב כשאומרים תפלת יזכור בבתי כנסיות, כמו שאר הנפטרים ומה צורך להזכירם במיוחד ?
אלא שאתה רוצה להזכירם בגלל ששרתו בצה"ל ולחמו עבור מדינת ישראל, וזה בדיוק מה שאין תולדות אהרן וכו' רוצה...
זה מובן?