שלום ברוך!
ובכן לגבי הענין הראשון:
ראשית, בתשובתי הקודמת לשאלתך לא באתי ללמד זכות או חובה על החברה החרדית או על הקולות היצריות המצערות שחדרו וחודרות לתוכה אלא תקנתי מבחינה הגדרתית את האופן שבו הצגת את הדברים ואם תעבור היטב על החומר כאן באתר תראה כי לא דברנו כאן מענין ההימשכות אחרי יצרים שיש בצבור הדת"לי [ושם לא מדברים על כיסוי הראש בפאת קסטום אלא על יחסי אישות לפני הנישואין ועל ביטול הטבילה במקוה כי כיסוי השיער, הזרוע והמרפק, השוֹק והירך ואפילו למחצה לשליש ולרביע הוא כבר מזמן מילתא דחסידותא בעלמא ברוב הציבור הזה] אלא אך ורק על השימוש בתורה להחטיא את הרבים ועל גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. [ובהחלט שיש מקום ללמד זכות על המוסתים והמודחים ע"י גילוי פנים זה החושבים לתומם כי הולכים בדרך התורה ולימוד זכות זה הוא השרש לכל פעילותנו ומסירותנו כלפי ציבור יקר זה כבר למעלה מחמש שנים]
ולדוגמא בלבד: כשהר' דרוקמן חותם על מסמך לפיו הוא נוכח בגיור בפולין כשבפועל הוא נמצא בגוש עציון זאת לא קולא יצרית אלא שחיתות מוסרית שאין כדוגמתה שתוצאותיה הן החטאת יהודי/ה בחיים עם גוי/ה למשך כל ימי חייו!! ולא מדובר על איזה פרחח מן השוליים של הצה"ד אלא על אחד מבכירי זקני מנהיגיה התורניים.
מלבד זאת- גם כשמולנו שני אנשים הפועלים שלא כשורה מטעם הימשכותם אחר יצרם אין זה אומר כי חומרת מצבם שווה. לדוגמא: בן ישיבה שחונך על גדרי הצניעות ואח"כ ל"ע פרק עול והלך אחר יצרו להתרועע עם בנות גילו המופקרות כמותו דומה במצבו השפל לחניך בני עקיבא המתרועע עם בנות גילו המופקרות כמותו בסניף בני עקיבא אליו הוא שייך ואעפ"י כן ההבדל ביניהם הוא גדול כי מציאותו של בן הישיבה במצב שפל זה הוא נטו מבחינה יצרית כי חונך לההיפך הגמור ממצבו, אך לעומתו מציאותו של חניך בנ"ע באותו מצב שפל גופא אינה נטו מבחינה יצרית אלא חלק בלתי נפרד מחינוכו!! משום שעצם מציאותו בתנועה זו מגובה ב"רבנים" המחשיבים ומעריכים את קיום התנועה ופעולותיה וא"כ משתמש בתורתו לטובת יצרו וחמור בהרבה יותר.
אמר לי פעם אברך מ"ישיבת" מרכז הרב בשיחת טלפון כי גם בציבור החרדי יש קלקולים והחל מונה אותם. כשסיים אמרתי לו כי אוכל למנות עוד קלקולים רבים שלא הזכיר אבל עדיין ההבדל בינינו גדול. אצלנו המכנה המשותף לרוב ככל הקלקולים הוא הפנית עורף לדברי גדולי ישראל. אצלכם הקלקולים באים מתוך צמרת המנהיגות הרוחנית שלכם. גדולי הרבנים שלכם מפקירים את בנותיכם ושולחים אותן לשירות לאומי. גדולי הרבנים שלכם שולחים בני תורה למסגרות חילוניות כמו צה"ל שגורמות לרובם ככולם להפנות עורף לחיי תורה ובמקרה הטוב [שלא יהפכו לחילונים מוחלטים] לא תתפוס התורה מקום חשוב ומרכזי בחייהם ובחיי צאצאיהם עד יומם האחרון!! [שלא לדבר על כך שמסכנים חייהם על סמך החלטות של פורקי עול חסרי יראת שמים ולפעמים אף חסרי נסיון צבאי [עיי' ערך מלחמת לבנון השניה בה נשלחו חיילים אל מותם בפקודת הלוחם הגדול ורב הנסיון הצבאי עמיר פרץ...]
ראש הישיבה שלך המוגדר אצלכם ללא עוררין כ"גדול הדור" [הרצי"ה קוק] מגדיר אתאיסט מוצהר ששימד בידיו את ילדיו וחנכם על ברכי הנצרות "יהודי הגון" ו"נשמה פלאי פלאים" ומניח את תמונתו על שלחן העבודה שלו לצד תמונת מרן החפץ חיים. אצלנו מי שמפנה עורף לגדולי הדור מתקלקל ומקלקל אחרים. אצלכם מי ששומע ל"דעת התורה" של הגדולים שלכם מתקלקל ומקלקל!! תגובת האברך לדברי היתה ניתוק השיחה.
לסיכום- לא בחוסר מחאה של רבני הצה"ד עסקינן אלא בהפצת דעות כוזבות שמקורן בהשקפות חילוניות בעטיפה תורנית ובדחיפה בידים של צבור שלם וגדול לחיות בכל תחומי החיים על פי דעות כוזבות אלה.
ולגבי הענין השני שהזכרת- דעת תורה מתחלקת לשני תחומים: א. הבעת דעה ביחס לענין שכבר דברו אודותיו הקדמונים (חז"ל, הראשונים, והאחרונים). ב. הבעת דעה בענין שנתחדש בזמן מסוים ולא נמצאה בו דעה מפורשת של הקדמונים ואז ע"י דימוי מלתא למלתא של הענין החדש לאחד מהענינים שכן יש התיחסות רבותינו הקדמונים אליהם מגיעים לדעת תורה.
בתחום הראשון- המדד לדעת מהי דעת תורה הוא התאמתה לדברי רבותינו הקדמונים ואם דעתו נגד מה שקבלנו מרבותינו אפילו במחשבה בלבד הוה בכלל אפיקורסות כמו שכתב מרן ה"חפץ חיים" בריש ספרו משנה ברורה בביאור הלכה (וכל שכן אם מביע דעה זו ברבים בדבור או בכתב או גורם לאנשים לעשות מעשה על פי דעתו האפיקורסית].
בתחום השני- כיון שאין התיחסות מפורשת של גדולי הדורות הקודמים המדד הוא התקבלותה של דעתו בקרב עולם התורה של דורו [בעיני גדולי ההוראה שבדור, גדולי מלמדי התורה שבדור ואח"כ בעיני שאר תופסי התורה שתורתם אומנותם]
לאור הדברים הנ"ל דיעותיהם של רבני הצה"ד מאז הקמת המזרחי ועד היום אינן יכולות להיחשב ל"דעת תורה" מכמה סבות:
א.רובם של רבני הצה"ד הוסמכו להוראה ע"י הרבנות החילונית הראשית שאופן הסמכתה לרבנות הוא בניגוד להלכה (ולכן בחירי הדיינים בה מתגלים כזייפני מסמכים מושחתים. עיי' ערך פרשת הגיורים המזוייפים של אב"ד לגיור הר' חיים דרוקמן, פרשת הר' גורן שהיה הר' הראשי לישראל בשעה שכל גדולי הדור אמרו שאסור לסמוך על הוראתו].
ב.הדעות שלהם בתחום הראשון הנ"ל סותרות בפירוש דברים מפורשים של רבותינו הקדמונים כפי שנתבאר בארוכה בשני חלקי ספרי "דת הציונות".
ג. הדעות שלהם בתחום השני הנ"ל לא רק שלא נתקבלו אצל גדולי הדור וגדולי ההוראה אלא שאין להם דריסת רגל בשום בית מדרש ואפילו בתוך עולם התורה שלהם [שהוא אחוז מזערי מכלל עולם התורה] יש חילוקי דעות וחוסר הסכמה לגביהן.
המחלוקת שהיתה בין הגר"א והנוב"י לבין החסידות היא מחלוקת שבשני צידיה יכולת למצוא גדולי תורה מופלגים ששמם הלך לפניהם בעולם התורה גם ללא קשר לדעתם בנושא שלגביו היתה המחלוקת וכיון שכן שני הצדדים בכלל דעת תורה הם למרות הניגוד והקוטביות שביניהם.
גודלי התורה שהתנגדו לציונות ולמזרחי היו ענקי תורה ששמם הלך לפניהם בכל העולם או ברובו בשל גדלותם בתורה בלי קשר לדעתם השלילית כלפי הציונות. גדולי רבני המזרחי מאז הקמתה ועד היום היו אנשים שאילולא תמיכתם בציונות ועמידתם במחשבה בדבור ובמעש