דברים מתלמיד אמיתי של הדף היומי:
כתבת: " אני תלמיד של הדף היומי" אולי באמת מהראוי לראות מה כותבים תלמידיו האמיתיים של מייסד הדף היומי:
דברים שכתב תלמידו של המהר"ם שפירא מלובלין: רבי יהושע בוימל הי"ד [מי שהחליף את המהר"ם שפירא אחר פטירתו במסעות המגבית שערך לישיבת חכמי לובלין]
"לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' פקוד פקדתי" א"ל הקב"ה למשה מסורת היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם (שמות רבה פרשה ג אות יא) – מדוע קיבלו מסורת זו מיוסף דוקא ולא מן האבות?
אלא, יש הנוקטים בשיטה כי הגאולה תבוא אלינו באמצעות מתווכים ודיפולומטים בקשות וריצויים אך מן המאורע עם שר המשקים ששכח את יוסף הפיק יוסף את הלקח המאלף מאוד כי לא בהתפרסות ותחנונים יכולים להוושע אלא "פקוד פקדתי" מלשון פקידה ודרישה זהו המפתח לגאולה. עם ישראל גם הוא לא יוושע בתחנוני רש רק בעניית עשיר בעזות כשיתבע בפה מלא ארץ ישראל של עם ישראל היא – החזירוה. אכן בתנאי "מסורת היא בידם שבלשון הזה אני גואלם" – אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד,ו) לשון של פקודה ("פקוד") יכול להשמיע הקב"ה בלבד אשר לו הכח והממשלה. (כוכבי אור חידושי תורה מתלמידי יח"ל הי"ד - ח"א עמ' קכ-קכא)
מי האיש ראוי לעלות ולהתנחל בארץ ישראל דבר זה נלמד מסדר ארבע פרשיות שבתפילין "שמע" היינו קבלת עול מלכות שמים, "והיה אם שמוע" קבלת עול מצוות "קדש" להתקדש ולהיות טהור ורק לאחר מכן "והיה כי יביאך" – ארץ ישראל הוא העוה"ב של עוה"ז וכן העולם הזה של עולם הבא (שם עמוד קכד)
משל למה הדבר דומה לאדם שטיפס אל העליה על גבי סולם והחזיק בידו גפרור קרא אליו חברו "אחוז היטב בגפרור כי נוטל אני את הסולם מתחתיך" כיוצא בזה יש בני אדם כאלו המזייפים את רעיון ישוב א"י אשר מחזיקים בידם מכשיר קטן להפיץ כמה קוי אור קלושים אבל מאחר שהם משמיטים מתחת לרגליהם את יסוד העמידה והקיום של ישראל את התורה והקיום של ישראל מה ערך יש לגפרור זוטר אשר בידיהם (שם עמוד קכה)