שליחת תגובה להודעה בפורום

בתגובה ל: ללא שם הנכבד... בס"ד

עם ישראל גלה מארצו כיוון שאז הוא ישב בארצו עם סנהדרין וידע דרכי התורה ודיניה, ערך התורה והמצוות, חומרת העובר על חוקי התורה ועונשו.
במצב כזה כשישראל חטאו, היו ראויים שהארץ תקיא אותם.
אך הבונים הציוניים נעשו בהשפעת הגלות בורים בתורה והמצוות, ולא מכירים את הערך והמשמעות של התורה ומצוותיה ולא מודעים לחומרת העובר על מצוות התורה. לכן במצב כזה, עבירותיהם אינם פוסלות את התיישבותם בארץ ובניין הארץ שבנו, ועל זה בדיוק אומר הקב"ה כפי שמובא בילקוט שמעוני, הלוואי יהיו בני עמי בא"י אע"פ שמטמאים אותה.

לגבי דעת "אם הבנים שמחה" על הציונות, אז גם דברי בנו לא ישנו את העובדה שאביו הקדוש כותב במפורש שבניין הארץ של אותם עוברי עבירה בזמננו זה אתחלתא דגאולה (ראה בפרק שני, סוף אות י"א ובאות י"ב). וכן הוא קורא במפורש להשתתף עם הבונים, ולמשל הוא כותב: "אלו המנהיגים שמנעו את ישראל מלהשתתף ולילך עם הבונים, לא יוכלו לכפר את ידיהם ולומר: 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' (עמ' י"ח במהדורת מכון "פרי הארץ", תשמ"ג; עמ' כ' בהדפסת הוצאת "קול מבשר", תשנ"ח)