יואל אלחנן
1/4/200523:39
ללא שם הנכבד...
בתגובה ל: דבריכם גובלים באפיקורסות...
ראשית, כתבתי בפירוש במאמר שאיני בא לדון או להתייחס לרב טייכטל עצמו באשר לדברים שכתב ב"אם הבנים שמחה" כי התקופה והנסיבות בהן נכתב הספר אינן מאפשרות לי לדונו ובבחינת "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו".
ההתיחסות הם לדברים עצמם ולסכנה של הבנתם המוטעית- ועובדה היא שלא אחד ולא שנים טעו ללמוד מדבריו שיש ללמד זכות על מינים ואפיקורסים ובלבד שיעסקו בבנין א"י. וע"ז היתה כונתי בכתבי "מהפכים דברי אלקים חיים למינות".
דבשום מקום מכל אותם המקומות הרבים בש"ס ובפוסקים הראשונים והאחרונים בנגלה ובנסתר לא מצינו שום חילוק ביחס לרשעים, מינים, ואפיקורסים (וכש"כ במסיתים ומדיחים למינות) בין דר בא"י לדר בארץ אחרת.
דבר נוסף-כלל בסיסי ביותר במצוה כדי שתחשב מצוה הוא שהאדם העושה אותה מכיר במְצָוֶה. אדם שכופר במי שציוה על המצוות לא מקיים שום מצוה והרי הוא כמתעסק בעלמא ("פחד יצחק", פסח, מאמר ז'). כך שאלו הכופרים בבורא עולם ובתורתו ובמצוותיו לא מקיימים שום מצוה וכל מעשיהם הם כמעשי קוף בעלמא. (מלבד זה שמטמאים את הארץ כמפורש להדיא בתורה הקדושה.)
ועליהם אסור ללמד זכות אפילו בינו לבין קונו וכמש"כ מרן ה"ויואל משה" במאמר "שלש שבועות" (פרק מ"ב, סי' קפ"ב) וז"ל: "אבל היכא שהמדובר הוא ממינים ואפיקורסים מפורסמים, וגם מסיתים ומדיחים, שמעבירים מאות אלפים ורבבות מישראל מדת תורתנו הקדושה, וממלאים כל העולם במינות ואפיקורסות, רחמנא ליצלן, בזה לא נסתפק שום אדם מעולם, שכל מי שיש לו קצת אמונה בה' יתברך ובתורתו הקדושה, אי אפשר לו לעמוד מן הצד שלא לבוא לעזרת ה' בגיבורים, ללחום עם הלוחמים עם הה' יתברך בכל אופן ואופן. ועליהם לא נאמר בשום מקום ללמד עליהם זכות, אף בתפילה בלחש בינו לבין קונו, שהרי אדרבה תקנו חכמינו ז"ל (ברכות כ"ח:) ברכת ולמלשינים בשבילם" ע"כ, ובהמשך כתב (סי' קפ"ד) וז"ל: "ומכל שכן מי שאמר בפירוש שלא די שאין לקלל אותם, אלא שצריך גם ללמד עליהם זכות, שהוא מינות". (וראה באריכות בספר "מרא דארעא ישראל" חלק ב' איך הרעישו גדולי ישראל כנגד ספר "אורות" של הראי"ה קוק ז"ל שנסה אף הוא מתוך כונות טובות להצדיק רשעים ומעשיהם)
כך שלא אני הוא הטוען נגד "אם הבנים שמחה" אלא תורתנו הקדושה אשר קבעה כללים ופרטים ברורים באשר לכופרים בה ויאבדו אלף ספרים ואות אחת מתורתנו הקדושה לא תשתנה!! ודוק שאף אחד מגדולי דורו של הרב טייכטל הי"ד לא בא בהסכמה על ספרו וגם כשהוציאוהו לאור מחדש לא בא אף גדול בהסכמה עליו וגם בנו ראה את הנולד וניסה לעכב בעד הרעה בהקדמתו אך שאני מינות דמשכא וגם אחרי הקדמתו הוציאו הדברים למינות ולמדו מהם להצדיק את הגדולים שברשעים המסיתים ומדיחים שמצות לא תעשה מן התורה "שלא ללמד זכות על המסית" קיימת לגביהם בכל רגע ורגע וגורמים בזה צער גדול להמחבר הי"ד שבודאי מתאנח ומצטער על התקלה הגדולה שבאה על ידו.
ואדרבה אם אתה מכיר מקור כלשהו בחז"ל התומך בדברים שנכתבו ב"אם הבנים שמחה" בקשר לכך שגם בנין א"י ע"י אנשים שבאו בה רק בכדי להיות ככל הגויים בכל אורחות חייהם רצוי לפני ה' יתברך אתה מוזמן להפנות אותנו אליו ולהסביר לנו מדוע גלינו מארצנו אם הדבר שהכי רוצה מאיתנו בורא עולם הוא שנשב בה??
בברכה, יואל.
ראשית, כתבתי בפירוש במאמר שאיני בא לדון או להתייחס לרב טייכטל עצמו באשר לדברים שכתב ב"אם הבנים שמחה" כי התקופה והנסיבות בהן נכתב הספר אינן מאפשרות לי לדונו ובבחינת "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו".
ההתיחסות הם לדברים עצמם ולסכנה של הבנתם המוטעית- ועובדה היא שלא אחד ולא שנים טעו ללמוד מדבריו שיש ללמד זכות על מינים ואפיקורסים ובלבד שיעסקו בבנין א"י. וע"ז היתה כונתי בכתבי "מהפכים דברי אלקים חיים למינות".
דבשום מקום מכל אותם המקומות הרבים בש"ס ובפוסקים הראשונים והאחרונים בנגלה ובנסתר לא מצינו שום חילוק ביחס לרשעים, מינים, ואפיקורסים (וכש"כ במסיתים ומדיחים למינות) בין דר בא"י לדר בארץ אחרת.
דבר נוסף-כלל בסיסי ביותר במצוה כדי שתחשב מצוה הוא שהאדם העושה אותה מכיר במְצָוֶה. אדם שכופר במי שציוה על המצוות לא מקיים שום מצוה והרי הוא כמתעסק בעלמא ("פחד יצחק", פסח, מאמר ז'). כך שאלו הכופרים בבורא עולם ובתורתו ובמצוותיו לא מקיימים שום מצוה וכל מעשיהם הם כמעשי קוף בעלמא. (מלבד זה שמטמאים את הארץ כמפורש להדיא בתורה הקדושה.)
ועליהם אסור ללמד זכות אפילו בינו לבין קונו וכמש"כ מרן ה"ויואל משה" במאמר "שלש שבועות" (פרק מ"ב, סי' קפ"ב) וז"ל: "אבל היכא שהמדובר הוא ממינים ואפיקורסים מפורסמים, וגם מסיתים ומדיחים, שמעבירים מאות אלפים ורבבות מישראל מדת תורתנו הקדושה, וממלאים כל העולם במינות ואפיקורסות, רחמנא ליצלן, בזה לא נסתפק שום אדם מעולם, שכל מי שיש לו קצת אמונה בה' יתברך ובתורתו הקדושה, אי אפשר לו לעמוד מן הצד שלא לבוא לעזרת ה' בגיבורים, ללחום עם הלוחמים עם הה' יתברך בכל אופן ואופן. ועליהם לא נאמר בשום מקום ללמד עליהם זכות, אף בתפילה בלחש בינו לבין קונו, שהרי אדרבה תקנו חכמינו ז"ל (ברכות כ"ח:) ברכת ולמלשינים בשבילם" ע"כ, ובהמשך כתב (סי' קפ"ד) וז"ל: "ומכל שכן מי שאמר בפירוש שלא די שאין לקלל אותם, אלא שצריך גם ללמד עליהם זכות, שהוא מינות". (וראה באריכות בספר "מרא דארעא ישראל" חלק ב' איך הרעישו גדולי ישראל כנגד ספר "אורות" של הראי"ה קוק ז"ל שנסה אף הוא מתוך כונות טובות להצדיק רשעים ומעשיהם)
כך שלא אני הוא הטוען נגד "אם הבנים שמחה" אלא תורתנו הקדושה אשר קבעה כללים ופרטים ברורים באשר לכופרים בה ויאבדו אלף ספרים ואות אחת מתורתנו הקדושה לא תשתנה!! ודוק שאף אחד מגדולי דורו של הרב טייכטל הי"ד לא בא בהסכמה על ספרו וגם כשהוציאוהו לאור מחדש לא בא אף גדול בהסכמה עליו וגם בנו ראה את הנולד וניסה לעכב בעד הרעה בהקדמתו אך שאני מינות דמשכא וגם אחרי הקדמתו הוציאו הדברים למינות ולמדו מהם להצדיק את הגדולים שברשעים המסיתים ומדיחים שמצות לא תעשה מן התורה "שלא ללמד זכות על המסית" קיימת לגביהם בכל רגע ורגע וגורמים בזה צער גדול להמחבר הי"ד שבודאי מתאנח ומצטער על התקלה הגדולה שבאה על ידו.
ואדרבה אם אתה מכיר מקור כלשהו בחז"ל התומך בדברים שנכתבו ב"אם הבנים שמחה" בקשר לכך שגם בנין א"י ע"י אנשים שבאו בה רק בכדי להיות ככל הגויים בכל אורחות חייהם רצוי לפני ה' יתברך אתה מוזמן להפנות אותנו אליו ולהסביר לנו מדוע גלינו מארצנו אם הדבר שהכי רוצה מאיתנו בורא עולם הוא שנשב בה??
בברכה, יואל.