שליחת תגובה להודעה בפורום

הגמרא מורה לנו שההולך בדרך ופגעו בו לסטים הרוצים לארח לו לחברה ושואלים אותו מה מגמת פניו, "ירחיב להם את הדרך" (כלומר, יספר להם שרצונו להגיע רחוק יותר, ואז יתכננו להתנפל עליו בסוף המסע, ובהגיע למחוז חפצו יפרוש מהם בלא שיספיקו להרע לו), כדרך שעשה יעקב אבינו לעשיו הרשע, דכתיב: "עד אבוא אל אדוני שעירה" (בראשית ל"ג יד) ? וכתיב: "ויעקב נסע סוכותה", ועשיו חיכה לו בשעיר...
וסיפרה הגמרא: רב מנשה הלך בדרך לבית תורתא, ופגעה בו חבורת גנבים. שאלוהו: "להיכן אתה הולך?" הרחיב להם את הדרך, ואמר: "לפומבדיתא". תכננו להתנפל עליו בסמוך לפומבדיתא. כשהגיע לבית תורתא, נפרד מהם לשלום.
שאלו: "ממי למדת טכסיס זה?"
אמר להם: "מרבי, רב יהודה".
קראו: "הה, ממנו למדת לרמות כך!"....
מדהים! הם נטפלים לעובר אורח, לרב נכבד, כדי לעשוק ולשדוד. וכשהוא נחלץ ממזימתם ומפר את עצתם ? נעשים הם ליפי נפש, ומוקיעים את הנהגתו....

זו דרכם של הליסטים מאז ומעולם. הנה, עשיו מכר את בכורתו בנזיד עדשים, בזה את הבכורה ולא החשיבה. עוד לעג ליעקב, הקונה בכורה ערטילאית במחיר עדשים אדומים, טעימים ומשביעים.... קרא האב לעשיו בתור הבן הבכור, וביקש להנחיל לו ברכותיו. האם יגלה עשיו שאין הברכות מגיעות לו עוד? מכר את בכורתו? לא, ודאי שלא! אבל כשיעקב בא במקומו ונוטל את הברכות המגיעות לו כדין, זועק הוא זעקה גדולה: הוי, רמאות כפולה ? גם את הבכורה לקח, וגם את הברכות...

וזו אחת מהרעות החולות שאימצה להם בני הצה"ד באובדן דרכם. להכפיש במומם שלהם את מי שניסה להצילם מדרך העקמומיות שלהם. והדבר חזר על עצמו הרבה פעמים כמו "בהתנתקות" וגם עתה כשרואים לעין כל בצורה ברורה וחדה את ללא צורך בהוכחות  לאיזה אבדון מובילה דרך הצה"ד שפרשה מדרך ישראל סבא. ועדיין מטילים הם את מומם באחרים..