דורון תפילה ומלחמה
דורון: יש ללמוד את דרכי ההנהגה מיעקב אבינו בפרשת וישלח. יש לפייס את הגוי ולמצא את המסילות לליבו (ולכיסו אם צריך..) שיאות לחון את השבויים ולהוציאם לחפשי. בכל הדורות עסקו בכך גדולי ישראל או שתדלנים מטעמם, בהצלחה מלאה או חלקית, לפי הנסיבות. מצבנו היום קשה יותר בגלל גלות הערב רב, הם המנהיגים והם המנהלים משא ומתן עם הגוי. אצלם שיקולים פוליטיים וחישובי כבוד חשובים יותר מהערבות היהודית (אם קיים אצלם מושג כזה). רואים לפי מידת ההצלחה שלהם כמה בכלל איכפת להם.
תפילה: אין כוחנו אלא בפה. "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה" וכו'. כל אחד מאיתנו יכול להתפלל והמרבה הרי זה משובח, ועכ"פ בימי שני וחמישי כשאומרים תפילה זו לכוון על החטופים שיצאו במהרה מאפילה לאורה וכו'.
מלחמה: עיין רמב"ן בפרשת וישלח שה"מלחמה" שיעקב הכין עצמו לקראתה היא לברוח "והיה המחנה הנשאר לפליטה". ז.א. לא תמיד מלחמה פירושה שימוש בכח. גם הסברה נאותה תוך שימוש נכון בכלי התקשורת או הפעלת קשרים מתאימים נכנס תחת הגדרה זו. בעבר כשגדולי ישראל עסקו בכך הם ידעו איך לעשות זאת, ללא התגרות ובלא להרגיז את הגוי ולהשיג תוצאה הפוכה. ידוע המעשה באותה מטרוניטה שייעצה לחכמי ישראל צאו והפגינו בלילה וכו' ואמרו הרי אב אחד לנו ומה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות וכו', ובטלו הגזירות.
עכ"פ לפני שנה כשנפלו החטופים בשבי החיזבאללה פנו ראשי המאפיה השלטת כאן מיד לדרך המלחמה, לא דורון ולא תפילה. התוצאות ידועות.