חזרה לפורום

מהו היחס היהודי לנושא החטופים?

4 הודעות בנושא

  תגובה לנושא
עדו 7/12/200707:54
בס"ד
 
שלום וברכה,
אשמח לקבל השקפה יהודית לנושא החטופים.
כמו כן, ביחס ליונתן פולארד.
מצינו יחסם של 'רבני' הציונות/לאומית-דתית...
אשמח לשמוע דעת תורה אמיתית בנידון.
אבי 7/17/200710:49

דורון תפילה ומלחמה

דורון: יש ללמוד את דרכי ההנהגה מיעקב אבינו בפרשת וישלח. יש לפייס את הגוי ולמצא את המסילות לליבו (ולכיסו אם צריך..) שיאות לחון את השבויים ולהוציאם לחפשי. בכל הדורות עסקו בכך גדולי ישראל או שתדלנים מטעמם, בהצלחה מלאה או חלקית, לפי הנסיבות. מצבנו היום קשה יותר בגלל גלות הערב רב, הם המנהיגים והם המנהלים משא ומתן עם הגוי. אצלם שיקולים פוליטיים וחישובי כבוד חשובים יותר מהערבות היהודית (אם קיים אצלם מושג כזה). רואים לפי מידת ההצלחה שלהם כמה בכלל איכפת להם.

תפילה: אין כוחנו אלא בפה. "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה" וכו'. כל אחד מאיתנו יכול להתפלל והמרבה הרי זה משובח, ועכ"פ בימי שני וחמישי כשאומרים תפילה זו לכוון על החטופים שיצאו במהרה מאפילה לאורה וכו'.

מלחמה: עיין רמב"ן בפרשת וישלח שה"מלחמה" שיעקב הכין עצמו לקראתה היא לברוח "והיה המחנה הנשאר לפליטה". ז.א. לא תמיד מלחמה פירושה שימוש בכח. גם הסברה נאותה תוך שימוש נכון בכלי התקשורת או הפעלת קשרים מתאימים נכנס תחת הגדרה זו. בעבר כשגדולי ישראל עסקו בכך הם ידעו איך לעשות זאת, ללא התגרות ובלא להרגיז את הגוי ולהשיג תוצאה הפוכה. ידוע המעשה באותה מטרוניטה שייעצה לחכמי ישראל צאו והפגינו בלילה וכו' ואמרו הרי אב אחד לנו ומה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות וכו', ובטלו הגזירות.

עכ"פ לפני שנה כשנפלו החטופים בשבי החיזבאללה פנו ראשי המאפיה השלטת כאן מיד לדרך המלחמה, לא דורון ולא תפילה. התוצאות ידועות.

יואל אלחנן 7/17/200717:08

דעת התורה בענין פדיון שבויים...

השקפת היהדות הבסיסית בענין המצוה החשובה של פדיון שבויים מבוארת בשו"ע יו"ד סי' רנב' כחלק מהתחום הכוללני של מצות צדקה ושם (בס"ק ב') כותב מרן השו"ע חומר המעלים עיניו ממצוה יקרה זו וז"ל: המעלים עיניו מפדיון שבויים, עובר על לא תאמץ את לבבך (דברים טו, ז). ועל לא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). ועל לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז). ועל לא ירדנו בפרך לעיניך (ויקרא כה, נג). ובטל מצות פתוח תפתח את ידך לו (דברים טו, ח). ומצות וחי אחיך עמך (ויקרא כה, לו). ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח). והצל לקוחים למות (משלי כד, יא). והרבה דברים כאלו. ועיי"ש בפתחי תשובה (ס"ק ד') לגבי ביאור מה שאמרה המשנה בגיטין "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם ובשו"ת הרדב"ז החדשות ח"א סי' מ' מה שביאר ענין "יותר מכדי דמיהן". והנה המקור לגודל מצוה זו הוא מה שאמרה הגמרא בבבא בתרא (ח:) אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא? א"ל, דכתיב: והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי, ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו. חרב קשה ממות - אי בעית אימא: קרא, ואי בעית אימא: סברא; אי בעית אימא סברא, האי קא מינוול והאי לא קא מינוול; ואבע"א קרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב - איבעית אימא סברא, האי קא מצטער והאי לא קא מצטער; איבעית אימא קרא טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שבי [קשה מכולם] דכולהו איתנהו ביה". והנה פדיון שבויים נוגע לדיני נפשות מכל צדדיו היינו מחד גיסא השבוי עצמו נמצא בסכנה אם לא נשחררו, ומאידך גיסא אם נרבה בדמים כדי לשחררו יכול הדבר לעודד שביית אנשים נוספים כדי להרוויח דמיהם. ובנידון דידן שהשבאים לא דורשים ממון אלא שיחרור חבריהם (וביניהם לא מעט אשר קשורים במישרין או בעקיפין לשפיכת דם ישראל וכמעט ודאי הדבר שעם שיחרורם ישובו לעסוק בענינים הקשורים לשפיכת דם ישראל) אם כן קרוב הדבר לידי הכנסת הציבור בסכנה לא פחות ואולי אף יותר מאשר אם מרבים בדמי השבויים. עכ"פ ודאי וברור שאם נפל אדם מישראל בשביה וכמו שאמרנו לעיל נוגע הדבר הן לפיקוח נפש והן לסכנת נפשות לציבור כולו רק גדולי ההוראה שבדור הם המוסמכים לדון בדבר ולקבל את ההחלטות כיצד לפעול ומה המחיר שעליו יש לעמוד כדי לפדות השבויים מן השבי. בברכה, יואל. נ.ב. היבטים נוספים בנושא זה בקרוב בעז"ה...
עדו 7/19/200709:13

תודה רבה, אמתין להמשך.

שאלה נוספת:
האם ידועה לך דעה מפורשת של גדולי ישראל הי"ו בנידון?