כתבת:
"אתה גם השוות את הציונות הדתית ל קבוצות כמו הרפורמים, קראים וכו'. אני נחשב בעיני אחרים כדתי לאומי, ועל עצמי אני אומר שאין לי כל כוונה לבטל\לשנות\להוסיף על תורתנו הקדושה ח"ו. לעומת זאת שאר הקבוצות שציינת עושים זאת בריש גלי ומודים בזאת, וכל השקפת עולמי לגבי ערכה של המדינה באה מכוח התורה (בין אם אני הבנתי אותה לא נכון או לא)."
א. חכמי התורה לא השוו את הצה"ד לרפורמים ולקראים.להיפך;הם קבעו כי הצה"ד גרועה מהכתות ש"עשו בריש גלי ומודים בזאת".
ראה למשל בהקדמת הויואל משה (עמ' יז): "עכשיו בעקבתא דמשיחא טרם הבירור האחרון התגברה הסט"א בכח המסיתים והמדיחים של אלה הדתיים הנגררים אחר הציונים יותר ממה שהתגברה בכל המסיתים והמדיחים שבכל משך הדורות שהיו מיום שנברא העולם עד עתה וכו' כולם לא הגיעו כלל לאותה המידה של חלקלקות לשונם של המסיתים והמדיחים שבזמנינו באופנים שונים ומשונים לירד לחדרי בטנו של כל אחד ואחד מישראל."
דהיינו שהשטן מסיתם כי העיקר היא לומר שאני מדבר בשם התורה,ולו יהא מתוך גלוי פנים בתורה שלא כהלכה.וכפי שהגדרת זאת היטיב: "כל השקפת עולמי לגבי ערכה של המדינה באה מכוח התורה (בין אם אני הבנתי אותה לא נכון או לא)."
ב. אם חכמי התורה קבעו כי "לאומי" זה ע"ז ו"דתי לאומי" זה שיתוף לע"ז מה צורך עוד "לבטל\לשנות\להוסיף על תורתנו הקדושה"?
אבל,למען האמת,תקצר היריעה מלמנות את כל מה שמחטיאי הרבים בטלו\שינו\הוסיפו על התורה הקדושה כדי להתאימה לצרתה הלאומית.
על ההבדל התהומי בין ההתנגדות לחסידות להתנגדות לציונות ולמשתתפיה,תגובתו המצויינת של יואל אלחנן שהתפרסמה כאן באתר:
"ולגופם של דברים:
הראי"ה קוק לא המציא שיטה חדשה אלא עקר בדבריו ובכתביו את היסודות הפשוטים והבסיסיים ביותר של היהדות וגרם בזה חורבן הן לאלה שהלכו אחריו בדורו והן לדורות הבאים אחריו אשר אין קלקול אחד בדעותיהם הכוזבות שאינו תולדה ישירה מכתביו, מדיבוריו, ומהתנהגותו. (ודוגמא טובה ביותר לכך היא דעותיו של בנו הרצי"ה ותלמידיו)
נכון שהיו מצבים בעם ישראל שמהלך מסוים נתקל בתחילה בהתנגדות (החסידות, מורה נבוכים של הרמב"ם ועוד..) ואח"כ עם הזמן נתקבל בחיוב בכלל ישראל אך האם יש בכך להפוך כל התנגדות של גדולי ישראל לדרך הנוגדת את התורה להתנגדות זמנית בלבד?? הרי באותה מדה יוכל כל טוען לטעון כי ההתנגדות של גדולי ישראל לנצרות היתה זמנית והיום אין בכך בעיה...וכנ"ל לגבי הרפורמים או השבתאים, הצדוקים והקראים וכו' וכו'...
כל דרך חדשה צריכה לעבור ראשית את מבחן התאמתה לתורה. דברי הראי"ה קוק שפורסמו על ידו בכתביו ובע"פ עמדו בסתירה ליסודות היהדות ולא היה בהם שום חידוש דרך אלא עקירת דרך ישראל סבא וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה ומבלי ציון מקור כלשהו ביהדות שעליו יכולים הדברים להשען.
יתרה מכך, מה שגרם לכך שההתנגדות לחסידות או לרמב"ם וכד' שככה היה גילוי דעת חיובי של גדולי ישראל שאשרו בדברים ברורים את הלגיטימציה לדברים.
באשר לראי"ה קוק קרה בדיוק ההיפך. כי גם אלה שבחייהם העריכוהו וכבדוהו לא העבירו הערכה זו לתלמידיהם ועד היום לא בא אחד מגדולי ישראל ואמר כי כיום יש מקום לדעותיו של הראי"ה קוק ונכון להיום בכל עולם התורה אין שום לגיטימציה להכנסת ספריו וכל שכן ללימודם.
בברכה, יואל. "
ולבסוף שאלה קטנה: ואחרי שנוכיח לך בדברים נוקבים את טעותך,האם תשנה דבר מדרכך? התחליף,למשל,את הכיפה הסרוגה לכיפה שחורה או כל שינוי אחר.כי אם מנוי וגמור איתך להישאר בדרכך,מה בצע בויכוחים שלא יועילו לך כלום.הלא כך אמר הח"ח כלפי מי שהעלה שאלות באמונה "על שאלות יש לנו תשובות אבל אין אלו שאלות,אלא תשובות להצדקת דרכו.ועל תשובות אין בידי להשיב תשובה".